תסמונת נפרוטית היא סל של מצבים שנגרמים מכשל ביכולת הסינון של הגלומרולי בכליה ובכך לעליה בחדירותם. כתוצאה מכך יש איבוד חלבון מסיבי בשתן. ההגדרה היא- אובדן של מעל 3.5 גרם חלבון ביום.רוב החולים עם תסמונת נפרוטית הם נורמוטנסיבים ולעיתים רחוקות- היפוטנסיבים.לעומת זאת- חולים עם תסמונת נפריטית- הם לרוב היפרטנסיבים.תסמונת זו, בניגוד לתסמונת נפרוטית, מאופיינת בכך שכוללת גם אובדן דם בשתן.מצבים הגורמים לתסמונת נפרוטית- MCD- (הכי נפוץ בילדים), FSGS- (הכי נפוץ במבוגרים) MGN, MPGN.MCD-minimal change disease- הגורם הכי שכיח לתסמונת נפרוטית בילדים. נקראת כך מפני באין כמעט שינויים במיקרוסקופ אור. במיקרוסקופ אלקטרונים רואים השטחה של רגליות הפודוציטים שגורמת לעליה בחדירות הממברנה בגלומרולי. המחלה בילדים בד"כ עוברת בטיפול סטרואידלי.כתוצאה מאיבוד החלבונים בתסמונת נפרוטית נגרם:1. היפואלבומינמיה- החלבון העיקרי שנמצא בדם ועל כן החלבון העיקרי שאובד בשתן עקב הכשל ביכולת הסינון של הכליה.2. בצקת- איבוד החלבונים גורם לירידה בלחץ האונקוטי (לחץ המושפע משיווי המשקל בין ריכוזי החלבונים) ועל כן יותר נוזלים יוצאים מכלי הדם למרווח הבין תאי = בצקת. הבצקת תתבטא בעיקר באזור מסביב לעיניים, באזורים דפנדנטיים (סקרום, קרסוליים וכפות ידיים) ובבטן- מיימת.3. בעיות קרישה- בעיקר PE ו Thromboembolisem. החלבונים הקשורים למערכת הקרישה הראשונים שאובדים בשתן הם דווקא אלא שאחראים על פירוק קרישים ועל כן יש יותר נטייה לקרישיות יתר.4. היפרליפידמיה- אחד החלבונים שאובד בשתן אחראי לפירוק ליפופרוטאינים (LPL) ועל כן יש עלייה בכמות הליפופרוטאינים. התזונה המומלצת לחולים עם תסמונת נפרוטית היא דלה במלח וחלבון. דלה בחלבון מכיוון שחלק מהטיפול בכליה צריך להתבצע על ידי הורדת הלחץ התוך-גלומרולרי ועל כן יש להפחית בצירכת החלבון (על מנת שלא יופרש בגלומרולי ויגביר את הלחץ). התזונה צריכה להיות דלה במלח מכיוון שחלק מהנזק הכלייתי גורם לאגירה של נתרן ועל כן יש להפחית בצריכה שלו.
