שחזור מבחן ממשלתי בסיעוד, אפריל 2018 שאלה מספר 127 (פסיכיאטריה).

• 127.

  מה מהבאות היא התערבות מומלצת לאחר אירוע טראומטי במטופל עם פוסט טראומה על מנת לצמצם את הסיכון ללקות בPTSD

  • 1

    לתת למטופל לספר שוב ושוב על האירוע

  • 2

    לבודד מאנשים שהיו שם באותו האירוע

  • 3

    להרחיק את המטופל ככל שניתן ממקום האירוע

  • 4

    להגיד למטופל שהכי טוב לשכוח ולא לנבור באירוע.

  • לפי ההתערבויות הרצויות יש לעודד את המטופל לספר כמה שיותר על האירוע (כמובן בקצב שהוא מרגיש איתו בנוח)
    

    לחבילת לימוד מלאה

    הפרעת דחק פוסט טראומטית מוגדרת כ"תגובה לטראומה קיצונית שעלולה לגרום סטרס חוזר לרוב האנשים כמו תאונות, אלימות , עינויים, טרור וכו'". סימפטומים אלה לא קשורים לחוויה עצמה אלא מהווים מחלה כרונית הפוגעת בשאר תפקודי החיים ומקושרות לפגיעה תפקודית ניכרת.

    המאפיינים שנדרשים כדי לקבוע את ההפרעה לפי הDSM מסובכים ומורכבים מדובר עליהם בשאלות אחרות. רק נזכיר שנדרשים – חשיפה לאלימות, מוות או פגיעה משמעותית, סימפטומים חודרניים ודיסוציאטיביים, המנעות מגרויים שמקושרים לטראומה, שינויים שליליים בקוגניציה ומצב הרוח, שינויים משמעותיים באירנות ושמשך הסימפטומים הוא לפחות חודש אחד.

    בספר הלימוד ישנה טבלה שמפרטת את המטרות שאליהן שואפים להגיע ואת ההתערבויות הנדרשות מהצוות הסיעודי:
    מטרות קצרות טווח – המטופל יתחיל תהליך החלמה בריא והחלמה פסיכולוגית במסגרת זמן מותאמת אישית (לדעתנו מדובר על הזמן המהיר ביותר האפשרי), ובנוסף, המטופל יראה שהוא מסוגל להתמודד עם התגובה הרגשית באופן בריא
    מטרות ארוכות טווח -  המטופל יכיל את החוויה הטראומטית לתוך אהטישיות שלו, יחדש קשרים משמעותיים ויבסס מטרות לעתידו
    ההתערבויות האפשריות מבחינת הצוות הסיעודי במטופל עם PTSD כוללות :
    

    1.     יש להשתדל ולהקצות את אותו צוות למטופלים במידת האפשר.
    2.     יש להשתמש במחוות "לא מאיימות" וגישה ידידותית
    3.     יש לכבד את רצונות המטופל בנוגע לאינטרקציה עם בני או בנות המין השני (במיוחד במקרים של פגיעה מינית)
    4.     יש להיות עקבי ולקיים הבטחות למטופל, להראות קבלה שלו ולבלות איתו זמן
    5.     יש להשאר עם המטופל במהלך התקפי פלאשבקים או סיוטים, להציע עזרה וביטחון ולהזכיר שמדובר בסימפטומים שמטופלים רבים חווים לאחר טראומה משמעותית כזו.
    6.     יש לקחת אנמנזה מפורטת ככל האפשר בנוגע לטראומה ותגובת המטופל אליה.
    7.     יש לעודד את המטופל לדבר על הטראומה שלו בקצב הנוח לו, יש לספק לו סביבה פרטית, לא מאיימת ולהכיר ולאשר את רגשותיו ותחושותיו.
    8.     יש לדבר עם המטופל על אסטרטגיות התמודדות ועל שימוש במצבי טראומה. יש לקבוע מה הגישה הטובה ביותר לטיפול ולנסות לערב מערכות תמיכה אחרות כולל דת ותרבות. יש לזהות כשלים בהתמודדות ולהשתמש במנגנוני התמודדות מותאמים.
    9.     יש לסייע למטופל להבין ולתפוס מה הטראומה שעברה עליו, לשוחח איתו עלו רגשות של היותו פגיע ועל תחושתו בנוגע למקומה של הטראומה בעולמו. 

    
    

    אם נסתכל על התשובות:
    תשובה א' - לתת למטופל לספר שוב ושוב על האירוע - התשובה הנכונה - לפי ההתערבויות הרצויות יש לעודד את המטופל לספר כמה שיותר על האירוע (כמובן בקצב שהוא מרגיש איתו בנוח)
    תשובה ב' - לבודד מאנשים שהיו שם באותו האירוע - לא נכון - לבודד את המטופל עלול לגרום למטופל לו להתדרדרות ולהחיש את התפתחות הפוסט-טראומה
    תשובה ג' - להרחיק את המטופל ככל שניתן ממקום האירוע - לא נכון - אין התייחסות מפורשת למיקום האירוע אבל הספר כן מתאר מספר התערבויות שמטרתן לגרום למטופל להתעמת האירוע ולא להדחיק אותו
    תשובה ד' - להגיד למטופל שהכי טוב לשכוח ולא לנבור באירוע - לא נכון - הספר מתאר מספר התערבויות שמטרתן לגרום למטופל להתעמת האירוע ולא להדחיק אותו

    ---

    Townsend, M. C. (2015). Psychiatric Mental Health Nursing: Concepts of Care in Evidence-Based Practice (8th ed.) - pages 564-565

    לחבילת לימוד מלאה
  שאלה קודמת

  שאלה הבאה