שחזור שאלות בסיעוד מתוך פרק - תרופות שאלה מספר 45

  • 45.

    מהי המטרה במתן G-CSF

    • 1

      להעלות את מספר הטסיות

    • 2

      להעלות את מספר הכדוריות האדומות

    • 3

      להעלות את מספר הנויטרופילים

    • 4

      להוריד את מספר התאים הלבנים

    • דיכוי מח עצם - ירידה בכל השורות. בכל, עולה הסיכון לזיהומים (ירידה בשורה הלבנה), דימומים (טרמובוציטופניה), ואנמיה. לרוב, ניתן לצפות את דיכוי מח העצם, אשר מגיע לרמתו הנמוכה ביותר כ-7-14 יום לאחר טיפול כימותרפי. יש לטפל בכל חולה עם חום ונויטרופניה (ספירה מתחת ל-1,500 נויטרופילים). 

        • מתן פקטורים כמו G-CSF ו-GM-CSF לאחר כימותרפיה יכולים לעזור לסטימולציה של מח העצם לאישוש תאי הדם הלבנים, להוריד את משך ועומק הנויטרופניה.  בכך הם עוזרים למניעת זיהומים ומניעת מתן אנטיביוטיקה.


      כימותרפיה זוהי קבוצות תרופות אנטי-ניאופלסטיות, שמטרתן להרוס תאים סרטניים. הם לרוב מטופלות במחלות סיסטמיות ולא מקומיות, ניתנות לשילוב עם ניתוח, רדיותרפיה, או שניהם. המטרה של הכימותרפיה חייבת להיות ריאלסטית - האם זה לרפא, לשלוט או טיפול פליאטיבי. 

      טוקסיות של תרופות כימותרפיה פוגעות בתאים עם צמיחה מהירה, ויש לצפות ולטפל בכך:

      • הפרעות GI - תופעת הלוואי הנפוצה ביותר הינה בחילה והקאה. 
      • דיכוי מח עצם - ירידה בכל השורות. בכל, עולה הסיכון לזיהומים (ירידה בשורה הלבנה), דימומים (טרמובוציטופניה), ואנמיה. לרוב, ניתן לצפות את דיכוי מח העצם, אשר מגיע לרמתו הנמוכה ביותר כ-7-14 יום לאחר טיפול כימותרפי. יש לטפל בכל חולה עם חום ונויטרופניה (ספירה מתחת ל-1,500 נויטרופילים). 
        • מתן פקטורים כמו G-CSF ו-GM-CSF לאחר כימותרפיה יכולים לעזור לסטימולציה של מח העצם לאישוש תאי הדם הלבנים, להוריד את משך ועומק הנויטרופניה.  בכך הם עוזרים למניעת זיהומים ומניעת מתן אנטיביוטיקה.
        • EPO מבצע סטימולציה של תאי דם אדומים למניעת אנמיה
        • IL-11 מבצע סטימולציה של מדה-קריוציטים ומייצר טסיות. 
      • פגיעה בכליות - עקב SIADH, ירידה בפרפוזיה הכלייתית, ונפריטיס אינטרסיצאלי. יש לעקוב אחרי BUN וקראטינין. תרופות מסויימות גורמות לHemorrhagic cystitis.
      • tumor cell lysis גורם לעלייה באוראט בדם, מה שעלול לפגוע בכלייה. טומור ליזיס סינדרום גורם גם לשפיכה של תכנים אינטרא-סלולריים נוספים כמו: היפרקלמיה, היפרפוספטמיה, והיפוקלצמיה. 
      • פגיעה קרדיו-פולמונרית - תרופות רעילות ללב (Anthracyclines) ולריאות (Bleomycin, carmustine, busulfan ועוד)
      • פגיעה באיברי רבייה - אשכים ושחלות. 
      • פגיעה נוירולוגית - תרופות רבות הינן נוירו-טוקסיות, וגורמות לנוירופתיה פריפרית קשה.
      • פגיעה קוגנטיבית
        • עייפות קשה.