שחזור שאלות בסיעוד מתוך פרק - נפרולוגיה/אורולוגיה שאלה מספר 36
-
36.
מהו הטיפול הראשוני בהיפרקלצמיה
-
1
תיאזיד
-
2
ביספוספונאטים
-
3
מגנזיום סולפט
-
4
Normal saline 0.9%+ fusid
-
בהיפרקלצמיה נתחיל בטיפול בנוזלים ושיתון על ידי פוסיד. לאחר מכן ניתן להוסיף לטיפול ביספוספונאטים, קלציטונין, סטירואידים - אך הם לא יהוו את הטיפול הראשוני.
היפר-קלצמיה מוגדרת כרמות סידן מעל 10.5 mg/dL.
סימפטומים וסימנים לכך יהיו עייפות, דיכאון, בלבול, אנורקסיה, בחילות, הקאות, עצירות, פגיעה טובולארית הפיכה, שיתון מוגבר, קיצור QT ואריתמיות, פרכוסים, ירידה בהכרה עד לקומה.
אפשרויות טיפול:
- הידרציה /צריכה מוגברת של מלחים / Forced Diuresis : חולים היפר-קלצמיים פעמים רבות מיובשים בשל הקאות, תשישות ופגיעה ביכולת ריכוז השתן. ככל שהזרימה בכלייה גבוהה יותר כך הפרשת הסידן טובה יותר ולכן יש היגיון לתת נוזלים וכן פוסיד לטיפול. יש להיזהר מ-Overload של נוזלים ובמיוחד מהפרעות אלק' עקב השיתון המוגבר. ההשפעה תוך שעות.
- ביספוספונטים –מעכבים אוסטאוקלסטים ומפחיתים הפרשת סידן מהעצם. מקובל לתת בעיקר Pamidronate ו- Zolerdronate .ההשפעה תוך 2-1 ימים. הם מהווים טיפול שניוני ולא ראשוני בגלל זמן התחלת הפעולה הארוך שלהם.
- קלציטונין – חוסם ספיגת עצם ע"י היקשרות לאוסטאוקלסטים. מתחיל לפעול תוך שעות אך יעילותו יורדת משמעותית לאחר 24 שעות. ניתן במצבים חריפים עד התחלת השפעת הביספוספונטים.
- סטרואידים- מגבירים הפרש סידן בשתן ומפחיתים ספיגה במעי – בייחוד בהיפרקלצמיה ע"ר לימפומה, סרקואיד (מפחיתה שפעול ויטמין D ע"י המאקרופאגים). השפעה תוך מס' ימים.
- דיאליזה –במצבים קשים שאינם נשלטים תרופתית.
- מתן זרחן PO - למצבים מסכני חיים בלבד כאשר הדיאליזה אינה זמינה - מתקן את ההיפו-פוספטמיה, מעלה ויטמין D , מוריד את רמות הקלציום
- חובה לנטר לאורך כל הטיפול תפקוד כלייתי ולבבי.
לגבי המסיחים-
ביספוספונאטים לא יהוו את הטיפול הראשוני
תיאזיד הינו משתן אוצר סידן ולכן רק יגרום להעלאת רמות הסידן
מגנזיום סולפט הינו חלק מהטיפול בהיפוקלצמיה
-
1