שחזור שאלות בסיעוד מתוך פרק - נפרולוגיה/אורולוגיה שאלה מספר 46

  • 46.

    כמה זמן על מטופל שעבר השתלת כליה ליטול תרופות שמדכאות את מערכת החיסון

    • 1

      אין צורך ליטול תרופות שמדכאות את מערכת החיסון לאחר השתלת כליה.
    • 2

      למשך שנה.
    • 3

      למשך שלוש שנים.
    • 4

      לכל החיים (כל זמן שהכליה המושתלת נמצאת בגוף)

    • הדרכת המטופל לאחר השתלת כליה כוללת וידוא כי המטופל ומשפחתו מבינים כי יש להמשיך את הטיפול האימונו-סופרסיבי למשך שארית החיים, הדרכתם בנוגע לזיהוי סימנים לדחיית השתל, זיהום או תופעות לוואי חמורות של הטיפול התרופתי. בנוסף, על המטופל לידע את כל ספקי הבריאות האחרים שלו (למשל, רופא שיניים) בדבר ההשתלה ונטילת תרופות אימונו-סופרסיביות.

      לחבילת לימוד מלאה

      השתלת כליה הפך  להיות טיפול הבחירה עבור מרבית החולים ב-end stage kidney disease (ESKD). התרומה יכולה להגיע מתורם חי (למשל קרוב משפחה) או מת, כאשר תרומה מתורם חי עם התאמה ב-ABO וב-HLA הראתה הצלחה מעט גבוהה יותר בהשוואה לתרומה ממת.
      הכנה טרום ניתוחית – כוללת הבאת המטופל למצב מטבולי נורמלי ככל הניתן בעזרת דיאטה, דיאליזה וניהול רפואי (הכולל ב"פ, בדיקת התאמת רקמות ודם, שלילת זיהומים בתורם ובנתרם והערכה פסיכוסוציאלית), כל זאת תוך כדי וידוא כי למטופל אין זיהומים וכי הוא מוכן לניתוח ולמהלך לאחר הניתוח. הכנה סיעודית תכלול הדרכת התורם והנתרם להיגיינה ריאתית לאחר הניתוח, טיפול בכאבים, הגבלות דיאטניות, ליינים ארטריאלים ו-      IV, צינורות והתהלכות מוקדמת, הדרכה למה יש לצפות לאחר הניתוח ועזרה בהתמודדות עם חרדות.
      ניהול לאחר הניתוח – מטרתו היא לשמר הומאוסטזיס עד לתפקוד מלא של הכליה שהושתלה. הניהול הסיעודי כולל שתי מטרות עיקריות. הראשונה היא הערכת המטופל העומד בפני דחיית האיבר המושתל וחיפוש תסמינים מנבאים הכוללים אוליגוריה, בצקות, חום, עלייה בל"ד, צבירת משקל והתנפחות ורגישות מעל אזור ההשתלה. המטרה השנייה הינה מניעת זיהומים והיא כוללת ניטור מתמשך אחר סימני זיהום (בבדיקות הדם, בקליניקה, סביב הפצע הניתוחי, בקתטר ובתרביות).
      הדרכת המטופל להמשך טיפול בבית כוללת וידוא כי המטופל ומשפחתו מבינים כי יש להמשיך את הטיפול האימונו-סופרסיבי למשך שארית החיים, הדרכת המטופל ומשפחתו בנוגע לזיהוי סימנים לדחיית השתל, זיהום או תופעות לוואי חמורות של הטיפול התרופתי (ירידה במתן שתן, עלייה במשקל, כאבים, חום, מצוקה נשימתית, רגישות מעל מקום ההשתלה, חרדה, דיכאון, שינויים באכילה/שתייה/הרגלים ונספים ושינויים בל"ד). לבסוף, יש להדריך את המטופל ליידע את כל ספקי הבריאות האחרים שלו (למשל, רופא שיניים) בדבר ההשתלה ונטילת תרופות אימונו-סופרסיביות.

      לחבילת לימוד מלאה
    שאלה קודמת
    שאלה הבאה