שחזור שאלות בסיעוד מתוך פרק - מערכת נשימה שאלה מספר 24

• 24.

  חולה אמפיזמה עם החמרה נשימתית לאחר הליכה לשירותים וחזרה. מה עושים

  • 1

    לתת לו לנשום לשקית נייר

  • 2

    לתת 8L חמצן במשקפיים

  • 3

    להדריך נשימה בשפתיים קפוצות

  • 4

    
    

  • הדרכת החולה COPD מאוד חשוב. הדרכה כוללת:

    • תרגיל נשימתי - נשימות בשפתיים קפוצות
    • תרגילי נשימה תוך כדי פעילות יומיומיות
    • לעודד פעילות גופנית מתונה בהדרגה
    • להדריך אותם לעשות מטלות יומיות בזמנים נוחים יותר למנוע החמרה נשימתית

    לחבילת לימוד מלאה

    COPD - Chronic obstructive pulmonary disease זוהי מחלת ריאות כרונית פרוגרסיבית המערבת את דרכי האוויר, פרנכימת הריאה או שתיהן. חסימת דרכי האוויר במחלה איננו הפיך לחלוטין. רוב החולים במחלה מציגים סימפטומים המתאימים לשילוב של ברונכיטיס ואמפיזמה. 

    COPD הוא סיבת המוות השלישית בארה"ב (אחרי סרטן ומחלות לב) .

    Chronic Bronchitis זה מצב של שיעול כרוני עם יצירת ליחה, הנמשך לפחות 3 חודשים בשנה במשך שנתיים.
    עישון ומזהמים סביבתיים מגרים את דרכי האוויר, וגורמים לתאי הגובלט ולבלוטות המוקוס להתרבות ולייצר עוד מוקוס.
    המוקוס מוריד את תפקוד דפנות הברונכים, אשר מתעבים וגורמים להיצרות הלומן של דרכי האוויר. השינוי הזה פוגע בתפקוד תאי המקרופאג' ופגיעה ביכולת להתמודד עם גורמים זרים וחיידקים, והופכים את המטופל לרגיש לזיהומים.

    Emphysema נגרמת כתוצאה מהרס של האלביאולי, והרחבתם.
    הדבר גורם לירידת שטח המגע עם הקפילרות הריאתיות ופגיעה בשחלוף הגזים בשל נפח מת גדול יותר בריאה, ולהיפוקסמיה והיפרקפניאה (עליית ב-CO2 בדם), וחמצת נשימתית. 
    בהמשך שרשרת האירועים תגרום ליל"ד ריאתי, וכישלון צד ימין של הלב, ופוליציטמיה (עלייה בכמות תאי הדם האדומים).

    על מנת להוציא ולהכניס אוויר אל הריאות, לחץ שלילי דרוש בזמן שאיפה (לחץ נמוך באופן יחסי מהלחץ האטמוספירי, מה שיכניס אוויר פנימה), ולחץ חיובי צריך להישמר בזמן נשיפה (לחץ גדול באופן יחסי מהלחץ האטמוספירי, מה שיוציא אוויר החוצה). לרוב, נשיפה הינה פאסיבית, אך באמפיזמה היא נהיית אקטיבית ודרושה פעילות של עבודת שרירים. תפקיד הרטרקציות הוא ליצור לחץ שלילי בשאיפה, מה שיאפשר כניסת אוויר פנימה. 

    גורמי סיכון - גורם הסיכון החשוב ביותר הוא עישון. גם עישון מקטרות, סיגרים, וסוגי טבק אחרים. גיל מבוגר, חשיפה תעסוקתית (אבק, כימקלים), זיהום אוויר, וגורמים גנטיים (חסר באלפא-1-אנטיטריפסין) הינם גורמי סיכון נוספים. 

    קליניקה - שלושה סימפטומים ראשוניים: שיעול כרוני, יצירת ליחה ודיספניאה.
    בנוסף - איבוד משקל, זיהומים חוזרים. 
    בבדיקה הגופנית של חולים אמפיזמתיים נראה "בית חזה חביתי", רטרקציות בשאיפה, ועבודת שרירי נשימה בטניים בשאיפה.
    התייצגות חוץ ריאתית כוללת: דלדול שרירים, סינדרום מטבולי, דיכאון. 

    דיאגנוזה - ספירומטריה משמשת להערכת תפקודי הריאות, בה נראה ירידה ב-Fev1 (ירידה בערך בשל קושי בנשיפת אוויר בשל החסימה), וירידה בערך Fev1/FVC.

    טיפול - הפסקת עישון הינו הטיפול האפקטיבי ביותר לעצירת התקדמות המחלה. שימוש בתרופות תלוי בחומרת המחלה: ברונכודילטורים קצרי טווח, ברונכודילטורים ארוכי-טווח, סטוראידים בשאיפה, ואנטי-כולנירגיים. 
    טיפול באקססרבציות כולל טיפול בסיבה, סטרואידים, אנטיביוטיקה, חמצן והתערבות נשימתית במידת הצורך. 
    טיפולים נוספים כוללים חמצן ביתי באינדיקציות המתאימות, 
    ניתוח להורדת נפח ריאה באמפיזמה, 
    והשתלת ריאה כטיפול דפניטיבי.

    חשוב מאוד להדריך את החולה בצורה טובה!

    • תרגילי נשימה - נשימה עם שפתיים קפוצות מוריד קצב נשימות, מונע תמטים של דרכי נשימה קטנים. זה גם משרה רוגע, שמאפשר לחולה להתמודד עם תחושת לחץ.
    • זמנים ספציפיים ביום מקשים על המטפול לעשות פעילויות יומיומיות. חשוב להדריך את המטופל לעשות את הדברים בזמנים הכי נוחים ביום, בצורה שהכי פחות מכבידה עליו. 
    • תרגילי נשימה בזמן שהמטופל עושה פעילויות יומיומיות כמו להתלבש, הליכה קצרה, גם הכנה ארוחות. חשוב לעודד את המטופל לנשום נשימה דיאפרגמטי בזמן שהוא עושה את הדברים האילו. לקחת הפסקות תקופות כשצריך, ולשתות הרבה מים תוך כדי. 
    • כל פעילות גופנית בצורה הדרגתית יכול להועיל לחולה וליכולת שלו לתפקד במהלך היום.

    התשובה היא ג - להדריך נשימה בשפתיים קפוצות.
    יש לציין כי לחולי COPD יש CO2 מוגבר, ודרייב נשימתי מופחת.
    נשימה משקית יגביר את הCO2 עוד יותר, ועלול לגרום לירידה במצב הכרה.
    כמו כן חמצון יתר יכול לדכות את הדרייב הנשימתי, ולכן צריך לשמור על סטורציה סביב 90 בחולים אילו.

    ---

    לחבילת לימוד מלאה
  שאלה קודמת

  שאלה הבאה