שחזור שאלות בסיעוד מתוך פרק - פסיכיאטריה שאלה מספר 46

• 46.

  האם נשאל מטופל על כוונת התאבדות באופן ישיר

  • 1

    כן, להערכת רמת הסיכון לפגיעה עצמית

  • 2

    לא, זה עלול לתת למטופל רעיונות

  • 3

    לא , זה לא יעזור

  • 4

    כן, אלא אם הוא אומר שהוא לא רוצה לדבר על זה

  • עלינו להעריך את הסיכון לפגיעה עצמית בכל מטופל
    

    לחבילת לימוד מלאה

    אבדנות מוגדרת כמעשה שנעשה מתוך כוונה מודעת למות.
    ההגדרה לא מאוד ברורה אך היום התנהגויות שבעבר נחשבו כ"שוות ערך להתאבדות" כמו נטיית יתר לתאונות או מחשק רולטה רוסית אינן מוגדרות היום תחת אבדנות.
    יש גם להבדיל בין נסיון להתאבדות (נסיון ממשי שלא הצליח), התנהגות אבדנית (אדם שלא באמת רוצה להתאבד אבל לוקח סיכונים מיותרים) ופאראסואיסידאליות (פגיעה עצמית כמו חיתוך ידים כדי להרגיש כאב אבל לא למות).

    מבחינה אפידמיולוגית – זו סיבת המוות השניה עד גיל 24. גברים מצליחים להתאבד יותר (פי 3.5), אבל נשים מנסות יותר  (פי 4). גורמי סיכון כוללים מין גברים, נסיון קודם, דכאון ברקע, זמינות של כלי נשק, אלכוהול, סמים, מחלות גופניות ועוד. דת נחשבת לגורם מגן (ללא קשר לאיזה דת).

    מבחינת ההערכה הסיעודית הספר מנחה אותנו להתערבויות הבאות:
    1. יש לשאול את המטופל : "האם היו לךמחשבות על פגיעה עצמית ואם כן , איך אתה מתכנן לעשות זאת ? האם יש לך את האמצעים לפגוע בעצמך? "
    2. צור סביבה בטוחב למטופל ע"י פינוי כל האמצעים הפוטנציאליים להתאבדות ( חפצים חדים, אלכוהול, תרופות וכו') ובנוסף יש לשמור על פיקוח הדוק בזמן ארוחות ונטילת תרופות.
    3. צור "חוזה" עם המטופל שבמסגרתו הוא לא יפגע בעצמו בזמן שבו הוא בטיפולך ויפנה לצוות הרפואי במידה והוא מרגיש שהוא רוצה להתאבד.
    4. השגח על המטופל בקפדנות. יש להתייחס לרמת האבדנות שלו. לפעמים יש להשתמש בהשגחה אישית או בדיקות כל 15 דקות. ניתן לשים את המטופל בחדר קרוב לתחנת האחיות אך לא בחדר פרטי. לעתים יידרש המטופל בליווי, אפילו לשירותים.
    5. יש לשים תשומת לב מיוחדת בשימוש בתרופות ובנטילת תרופות.
    6. יש לבדוק את המטופל לעתים קרובות ובמרווחים שונים בין הבדיקות, במיוחד בלילה.
    7. יש לעודד את המטופל להיות כנה, להביע את רגשותיו, במיוחד כעס ולעזור לו להתמודד עם הכעס שלו.

    אם נסתכל על התשובות:
    תשובה א' – כן, להערכת רמת הסיכון לפגיעה עצמית – תשובה נכונה. עלינו להעריך את הסיכון לפגיעה עצמית בכל מטופל
    תשובה ב' – לא, זה עלול לתת למטופל רעיונות – לא נכון – הערכת סיכון לאבדנות היא חלק מאוד חשוב בהעכה הפסיכיאטרית של כל מטופל
    תשובה ג' – לא , זה לא יעזור – לא נכון - יש להעריך סיכון לאבדנות בכל מטופל פסיכיאטרי.
    תשובה ד' – כן, אלא אם הוא אומר שהוא לא רוצה לדבר על זה – לא נכון – גם אם המטופל לא רוצה, עדיין יש לבצע הערכת אבדנות בכל טופל.
    

    ---

    Townsend, M. C. (2015). Psychiatric Mental Health Nursing: Concepts of Care in Evidence-Based Practice (8th ed.) - 281-282

    לחבילת לימוד מלאה
  שאלה קודמת

  שאלה הבאה