שחזור שאלות בסיעוד מתוך פרק - פסיכיאטריה שאלה מספר 107

• 107.

  מה התגובה הנכונה של אחות למטופל שמתאר שהוא שומע קולות של אדם המורה לו לטוס לחלל

  • 1

    "אני מאמינה לך שזה מה שאתה שומע אבל אני לא שומעת אותו"

  • 2

    לשאול - "איך אתה מתכנן לעשות את זה?

  • 3

    לומר ש"עם הטיפול התרופתי לא ייתכן שאתה שומע קולות"

  • 4

    לשאול של מי הקולות

  • לפי הספר - אין לתת לגיטימציה להזיות או מחשבות השווא של המטופל – יש להתייחס לכך כ"הקולות" ולא "הם". תן למטופל לדעת שאתה לא שותף לתפיסתו ( ניתן לומר – "למרות שאני מבין שבשבילך הקולות אמיתיים אני לא שומע אותם מדברים")
    

    לחבילת לימוד מלאה

    בשאלה אנחנו נשאלים על תכנית הטיול הסיעודית במטופל הסופל מסכיזופרניה ( מופיע גם בטבלא-24-4 בעמוד 434)

    סכיזופרניה היא בעצם ספקטרום של מחלות נפשיות שמאופיינות בפסיכוזות. היא נחשבת "מחלה מייצגת" של המחלות הפסיכוטיות והשכיחות שלה הוא 1% באוכלוסיה. הסיפמטומים לרוב מופיעים בבגרות המוקדמות או סוף גיל ההתבגרות כאשר סכיזופרניה מוקדמת – נחשבת לפני גיל 17 ומוקדמת מאוד – לפני גיל 13. בנוסף, ידוע על קשר גנטי למחלה ורואים עלייה בשכיחות בתאומים זהים ובאחוזים נמוכים יותר בתאומים לא זהים.

    הקריטריון לסיכוזפרניה לפי הDSM5  -
    

    A.     דורש 2 או יותר מהבאים(כאשר לפחות אחד יהיה מה3 הראשונים) – מחשבות שווא, הלוצינציות, דיבור לא מאורגן, התנהגות קטטנוית או לא מאורגנת , סיפטומים שליליים
    B.     הפרעה בתפקוד חלק גדול מהזמן בתחום מרכזי לחיים כמו טיפול עצמי, יחסים בין אישיים עבודה וכו'
    C.     ההפרעה נמשכת לפחות 6 חודשים בהם מופיעים הסימפטומים מקריטריון A
    D.     נשללות הפרעות דומות שניתן לשייך למחלות אחרות כמו – הפרעה סכיזואפקטיבית, או הפרעה דכאונית  או הפרעה דו-קטובית.

    ההתערבויות האפשריות לפי ספר הלימוד הן:
    

    1.     השגח על המטופל וחפש/י סימני הזיות ("תנוחת האזנה, צחוק או דיבור ללא מענה, הפסקת דיבור באמצע משפט") ניתן לשאול – האם אתה שוב שומע קולות?
    2.     המנע מלגעת מטופל ללא להגיד לו מראש שאתה עומד לגעת בו
    3.     גישה מכילה ומקבלת תעודד את המטופל לשתף אותך בהזיות שממנו הוא סובל (ניתן לשאול "האם אתה שומע שוב קולות?")
    4.     אין לתת לגיטימציה להזיות או מחשבות השווא של המטופל – יש להתייחס לכך כ"הקולות" ולא "הם". תן למטופל לדעת שאתה לא שותף לתפיסתו ( ניתן לומר – "למרות שאני מבין שבשבילך הקולות אמיתיים אני לא שומע אותם מדברים")
    5.     עזור למטופל/ת להבין את הקשר בין עליית מפלס החרדה לעליית תחושת ההזיות או מחשבות השווא
    6.     נסה להסיח את המטופל/ת מההזיות או מחשבות השווא שלו/ה
    7.   בחלק מהמטופלים, הזיות שמעיתיות ממשיכות גם אחרי שהסימפטומים הפסיכוטיים כבר פחתו משמעותית. האזנה לרדיו או צפיה בטלוויזיה עוזרים להסיח את דעתו של המטופל מהקולות. מטופלים אחרים נעזרים בשיטה שנקראת - "ביטול קולות" - המטופל לומד להגיד בקול רם - "לכו מפה!" או "עזבו אותי!" 

    
    

    בשאלה מתואר בצורה די מדוייקת מטופל עם הפרעה פסיכוטית ואנו נדרשים להתייחס לדבריו בצורה הנכונה - להתייחס לדבריו אך לא לחזק אותם.

    
    אם נסתכל על התשובות:
    תשובה א' - "אני מאמינה לך שזה מה שאתה שומע אבל אני לא שומעת אותו" - התשובה הנכונה. ההתערבות הנכונה לפי סעיף 4 בטבלה בספר הלימוד.
    תשובה ב' - "לשאול איך אתה מתכנן לעשות את זה" - לא נכון - אין שום התייחסות לתפקיד האחות בחקירת טיבן של ההזיות.
    תשובה ג' - לומר ש"עם הטיפול התרופתי לא ייתכן שאתה שומע קולות" - לא נכון - לפי הטבלה אנחנו מתבקשים לנקוט בגישה מכילה ומקבלת שתעודד את המטופל לתת בנו אמון ותעזור בהיענות לטיפול
    תשובה ד' - לשאול של מי הקולות - לא נכון - אין שום התייחסות לתפקיד האחות בחקירת טיבן של ההזיות. 

    ---

    ownsend, M. C. (2015). Psychiatric Mental Health Nursing: Concepts of Care in Evidence-Based Practice (8th ed.) - Pages 434-435

    לחבילת לימוד מלאה
  שאלה קודמת

  שאלה הבאה