שחזור שאלות בסיעוד מתוך פרק - פסיכיאטריה שאלה מספר 58

58.
למי מהבאים הסיכוי הגבוה ביותר להתאבד
- 1
  מטופלת בת 23 עם 3 אפיזודות פסיכוטיות ורמסיה חלקית
- 2
  טופל בן 21 עם אפיזודה פסיכוטית אחת ורמיסיה מלאה ותפקוד פרו מחלה טו
- 3
  מטופלת בת 30 עם מחלה וסימנים כרוניים בלי רמסיה
- 4
  בן 45 עם סכיזופרניה כרונית ומספר סימנים חיוביים
- בין גורמי הסיכון להתאבדות- גיל מבוגר, מין זכר, מחלות פסיכיאטריות.
  לחבילת לימוד מלאה
  
  אבדנות מוגדרת כמעשה שנעשה מתוך כוונה מודעת למות. ההגדרה לא מאוד ברורה אך היום התנהגויות שבעבר נחשבו כ"שוות ערך להתאבדות" כמו נטיית יתר לתאונות או מחשק רולטה רוסית אינן מוגדרות היום תחת אבדנות. יש גם להבדיל בין נסיון להתאבדות (נסיון ממשי שלא הצליח), התנהגות אבדנית (אדם שלא באמת רוצה להתאבד אבל לוקח סיכונים מיותרים) ופאראסואיסידאליות (פגיעה עצמית כמו חיתוך ידים כדי להרגיש כאב אבל לא למות).
  
  מבחינה אפידמיולוגית – גיל מהווה גורם סיכון, ישנה עלייה בהתאבדות בגיל ההתבגרות ופיק נוסף קטן יותר בגילאי 40-50, זו סיבת המוות השניה עד גיל 24. גברים מצליחים להתאבד יותר (פי 3.5), אבל נשים מנסות יותר (פי 4). גורמי סיכון כוללים מין גברים, נסיון קודם, דכאון ברקע, זמינות של כלי נשק, מחלות פסיכיאטריות, אלכוהול, סמים, מחלות גופניות ועוד. דת נחשבת לגורם מגן (ללא קשר לאיזה דת).
  
  עובדות נוספות שהספר מציין בפרק על התאבדות:
  80% מהאנשים שהתאבדו הראו סימני אזהרה ורמזים לגבי כוונתם (גם אם היו מאוד עדינים)
  רוב האנשים עם נטייה להתאבדות הם "אמביוולנטים" לגבי רגשותיים, הם "ישחקו עם המוות" כקריאה לעזרה
  רוב ההתאבדויות קורות תוך 3 חודשים מתחילת בדיכאון קשה כאשר למטופל יש מספיק אנרגיה כדי לפעול
  אנשים שמתכננים התאבדות נמצאים בסיכון לתקופה מוגבלת. אם יקבלו עזרה בתקופה זו הם יכולים להמשיך לחיות חיים מלאים
  התאבדות היא לא תכונה מולדת. היא ייחודית למצב של המטופל וניתנת למניעה, עם זאת התאבדות של בן משפחה קרוב מגבירה את הסיכון להתאבדות
  התאבדות היא לא בהכרח קשורה לאנשים במצב פסיכוטי.
  לאנשים בסכנה להתאבדות יש לגשת בגישה מודעת לחומרת המצב תוך תשומת לב לסימני אזהרה
  צורת ההתאבדות הנפוצה ביותר היא מוות בירייה
  בין 50-80% מהאנשים שיתאבדו, ביצוע ניסיון התאבדות קודם.
  
  לחבילת לימוד מלאה
שאלה קודמת

שאלה הבאה