שחזור שאלות בסיעוד מתוך פרק - פסיכיאטריה שאלה מספר 81

• 81.

  מהי מטרת הטיפול קצר הטווח בהפרעת דחק פוסט טראומטית - PTSD

  • 1

    שיפור היענות לטיפול תרופתי

  • 2

    ללמוד טכניקות לטיפול עצמי

  • 3

    נסיון להשכיח את האירוע

  • 4

    עידוד לדבר על האירוע

  • יש לעודד את המטופל עם PTSD לדבר על הטראומה שלו בקצב הנוח לו, יש לספק לו סביבה פרטית, לא מאיימת ולהכיר ולאשר את רגשותיו ותחושותיו.
    

    לחבילת לימוד מלאה

    הפרעת דחק פוסט טראומטית מוגדרת כ"תגובה לטראומה קיצונית שעלולה לגרום סטרס חוזר לרוב האנשים כמו תאונות, אלימות , עינויים, טרור וכו'". סימפטומים אלה לא קשורים לחוויה עצמה אלא מהווים מחלה כרונית הפוגעת בשאר תפקודי החיים ומקושרות לפגיעה תפקודית ניכרת.

    המאפיינים שנדרשים כדי לקבוע את ההפרעה לפי הDSM מסובכים ומורכבים מדובר עליהם בשאלות אחרות. רק נזכיר שנדרשים – חשיפה לאלימות, מוות או פגיעה משמעותית, סימפטומים חודרניים ודיסוציאטיביים, המנעות מגרויים שמקושרים לטראומה, שינויים שליליים בקוגניציה ומצב הרוח, שינויים משמעותיים באירנות ושמשך הסימפטומים הוא לפחות חודש אחד.

    בספר הלימוד ישנה טבלה שמפרטת את המטרות שאליהן שואפים להגיע ואת ההתערבויות הנדרשות מהצוות הסיעודי:

    מטרות קצרות טווח – המטופל יתחיל תהליך החלמה בריא והחלמה פסיכולוגית במסגרת זמן מותאמת אישית (לדעתנו מדובר על הזמן המהיר ביותר האפשרי), ובנוסף, המטופל יראה שהוא מסוגל להתמודד עם התגובה הרגשית באופן בריא

    מטרות ארוכות טווח -  המטופל יכיל את החוויה הטראומטית לתוך אהטישיות שלו, יחדש קשרים משמעותיים ויבסס מטרות לעתידו

    ההתערבויות האפשריות מבחינת הצוות הסיעודי במטופל עם PTSD כוללות :

    1.     יש להשתדל ולהקצות את אותו צוות למטופלים במידת האפשר.

    2.     יש להשתמש במחוות "לא מאיימות" וגישה ידידותית

    3.     יש לכבד את רצונות המטופל בנוגע לאינטרקציה עם בני או בנות המין השני (במיוחד במקרים של פגיעה מינית)

    4.     יש להיות עקבי ולקיים הבטחות למטופל, להראות קבלה שלו ולבלות איתו זמן

    5.     יש להשאר עם המטופל במהלך התקפי פלאשבקים או סיוטים, להציע עזרה וביטחון ולהזכיר שמדובר בסימפטומים שמטופלים רבים חווים לאחר טראומה משמעותית כזו.

    6.     יש לקחת אנמנזה מפורטת ככל האפשר בנוגע לטראומה ותגובת המטופל אליה.

    7.     יש לעודד את המטופל לדבר על הטראומה שלו בקצב הנוח לו, יש לספק לו סביבה פרטית, לא מאיימת ולהכיר ולאשר את רגשותיו ותחושותיו.

    8.     יש לדבר עם המטופל על אסטרטגיות התמודדות ועל שימוש במצבי טראומה. יש לקבוע מה הגישה הטובה ביותר לטיפול ולנסות לערב מערכות תמיכה אחרות כולל דת ותרבות. יש לזהות כשלים בהתמודדות ולהשתמש במנגנוני התמודדות מותאמים.

    9.     יש לסייע למטופל להבין ולתפוס מה הטראומה שעברה עליו, לשוחח איתו עלו רגשות של היותו פגיע ועל תחושתו בנוגע למקומה של הטראומה בעולמו. 

    ---

    לחבילת לימוד מלאה
  שאלה קודמת

  שאלה הבאה