שחזור שאלות בסיעוד מתוך פרק - פסיכיאטריה שאלה מספר 122
-
122.
חולה בדכאון בחשש להתאבד, כיצד נפעל
-
1
נשאל באופן ישיר לגבי כוונה להתאבד
- 2 לא נדבר איתו על התאבדות מחשש לעודד אותו לבצע נסיון אבדני
- 3 קשירה
- 4 נקבע לו פגישה עם עובדת סוציאלית
-
כאשר מטופל דכאוני מראה מחשבות על אובדנות ופגיעה עצמית, יש לשאול אותו לגבי כוונותיו.
במידה ושואלים בעדינות ובאמפתיה אין סכנה לעידוד המטופל להתאבד, וכך נוכל למנוע את ניסיון האובדנות הבא.
כצוות רפואי, מחוייבותנו לדבר ולקבל את המטופל באופן מידיי, ולא להעביר את האחריות לגורם אחר במערכת מחשש לנפילה בין הכסאות.יש יש להתייחס ברצינות המירבית לכל רמז לרצון להתאבד ולתת באופן מיידי את היחס לאותו האדם.
מומלץ להכיר את מנגנוני התמיכה השונים בקהילה.יש להימנע משמירת סודות – אם המטופל מבקש לא לספר לאף אחד בנוגע לדיכאון שלו, אין להסכים לבקשתו.
יש לשמור על פתיחות והבנה בסביבת המטופל.חשוב להיות אוזן קשבת (הקשבה אקטיבית) ומקור תמיכה לכל אדם אשר מבטא מחשבות אובדניות, תחושות דיכאון, אובדן תקווה או חוסר משמעות.
חשוב להדגיש שוב ושוב את החשיבות של חיי האדם בעבורך ולאחרים.
יש להדגיש במובנים ספציפיים כיצד ההתאבדות של אותו אדם תפגע בך ובסביבתו.יש להביע דאגה ולהכיר בכאב ובקושי של המטופל, זאת לשם עידוד המטופל לדבר איתך או עם כל אדם אחר איתו הוא מרגיש בנוח.
יש להרחיק מהמטופל אמצעים שונים לפגיעה עצמית.
יש ללוות את האדם, להישאר איתו, להפגין אהבה, לתמוך בו, לתת תקווה ולהזכיר שהמצב הנוכחי הוא זמני.
אסור לעשות: לשפוט, להראות כעס, לעורר אשמה, להוריד מהחשיבות של הרגשות שלהם או להגיד להם "לצאת מזה".
-
1