שחזור שאלות בסיעוד מתוך פרק - פסיכיאטריה שאלה מספר 24

• 24.

  איך תגיבו למטופל שאומר לכם שהוא שומע קולות מהחלל החיצון

  • 1

    גם אני שומע, והקולות אומרים לי שאתה בסכנה

  • 2

    אין דבר כזה חלל חיצון

  • 3

    בידוד / קשירה

  • 4

    אני מבין שאתה שומע, אני לא שומע - אבל שתדע שני כאן איתך ואתה בטוח ומוגן

  • התשובה הנכונה לפי הספר היא "אין לתת לגיטימציה להזיות או מחשבות השווא של המטופל" - ניתן להגיד לו שאנחנו מבינים שבשבילו הקולות אמיתיים אבל אנחנו לא שומעים אותם ואנחנו כאן כדי לעזור לך"
    

    לחבילת לימוד מלאה

    בשאלה אנחנו נשאלים על תכנית הטיול הסיעודית במטופל הסופל מסכיזופרניה ( מופיע גם בטבלא-24-4 בעמוד 434)

    סכיזופרניה היא בעצם ספקטרום של מחלות נפשיות שמאופיינות בפסיכוזות. היא נחשבת "מחלה מייצגת" של המחלות הפסיכוטיות והשכיחות שלה הוא 1% באוכלוסיה. הסיפמטומים לרוב מופיעים בבגרות המוקדמות או סוף גיל ההתבגרות כאשר סכיזופרניה מוקדמת – נחשבת לפני גיל 17 ומוקדמת מאוד – לפני גיל 13. בנוסף, ידוע על קשר גנטי למחלה ורואים עלייה בשכיחות בתאומים זהים ובאחוזים נמוכים יותר בתאומים לא זהים.

    הקריטריון לסיכוזפרניה לפי הDSM5  -
    

    A.     דורש 2 או יותר מהבאים(כאשר לפחות אחד יהיה מה3 הראשונים) – מחשבות שווא, הלוצינציות, דיבור לא מאורגן, התנהגות קטטנוית או לא מאורגנת , סיפטומים שליליים
    B.     הפרעה בתפקוד חלק גדול מהזמן בתחום מרכזי לחיים כמו טיפול עצמי, יחסים בין אישיים עבודה וכו'
    C.     ההפרעה נמשכת לפחות 6 חודשים בהם מופיעים הסימפטומים מקריטריון A
    D.     נשללות הפרעות דומות שניתן לשייך למחלות אחרות כמו – הפרעה סכיזואפקטיבית, או הפרעה דכאונית  או הפרעה דו-קטובית.

    ההתערבויות האפשריות לפי ספר הלימוד הן:
    

    1.     השגח על המטופל וחפש/י סימני הזיות ("תנוחת האזנה, צחוק או דיבור ללא מענה, הפסקת דיבור באמצע משפט") ניתן לשאול – האם אתה שוב שומע קולות?
    2.     המנע מלגעת מטופל ללא להגיד לו מראש שאתה עומד לגעת בו
    3.     גישה מכילה ומקבלת תעודד את המטופל לשתף אותך בהזיות שממנו הוא סובל (ניתן לשאול "האם אתה שומע שוב קולות?")
    4.     אין לתת לגיטימציה להזיות או מחשבות השווא של המטופל – יש להתייחס לכך כ"הקולות" ולא "הם". תן למטופל לדעת שאתה לא שותף לתפיסתו ( ניתן לומר – "למרות שאני מבין שבשבילך הקולות אמיתיים אני לא שומע אותם מדברים")
    5.     עזור למטופל/ת להבין את הקשר בין עליית מפלס החרדה לעליית תחושת ההזיות או מחשבות השווא
    6.     נסה להסיח את המטופל/ת מההזיות או מחשבות השווא שלו/ה
    7. בחלק מהמטופלים, הזיות שמעיתיות ממשיכות גם אחרי שהסימפטומים הפסיכוטיים כבר פחות משמעותיים. האזנה לרדיו או צפיה בטלוויזיה עוזרים להסיח את דעתו של המטופל המקולות. מטופלים אחרים נעזרים בשיטה שנקראית "ביטול קולות" – המטופל לומד להגיד בקול רם "לכו מפה!" או "עזבו אותי" כמאמץ מודע לסלק את ההזיות השמעתיות. 

    
    

    אם נסתכל על התשובות:
    תשובה א' - גם אני שומע והקולות אומרים לי שאתה בסכנה - לא נכון - אין לגרום למטופל אישור לכך שהקולות אמיתיים. יתרה מכך, איום על המטופל עלול לגרום לו לאגרסיביות ולגרום לסכנה לו ולצוות הרפואי
    תשובה ב' - אין דבר כזה חלל חיצון - לא נכון - אם נבטל ככה את המטופל הוא כנראה לא יתן בנו אמון ויהיה קשה להבטיח היענות לטיפול
    תשובה ג' - בידוד / קשירה - לא נכון - קשירה היא לא אלמנט שנשתמש בו במידה ואנחנו לא מרגישים שאין שום ברירה אחרת
    תשובה ד' - אני מבין שאתה שומע, אני לא שומע - אבל שתדע שני כאן איתך ואתה בטוח ומוגן - התשובה הנכונה לפי הספר היא "אין לתת לגיטימציה להזיות או מחשבות השווא של המטופל" - ניתן להגיד לו שאנחנו מבינים שבשבילו הקולות אמיתיים אבל אנחנו לא שומעים אותם ואנחנו כאן כדי לעזור לך"

    ---

    Townsend, M. C. (2015). Psychiatric Mental Health Nursing: Concepts of Care in Evidence-Based Practice (8th ed.) - page 434

    לחבילת לימוד מלאה
  שאלה קודמת

  שאלה הבאה