שחזור שאלות בסיעוד מתוך פרק - פסיכיאטריה שאלה מספר 105

• 105.

  מה נכון לגבי חולה עם הפרעה דו קוטבית ( מאניה דיפרסיה)

  • 1

    מומלץ לשלב אותם בקבוצות טיפוליות יחד עם טיפול פרמקולוגי

  • 2

    יש להמנע מכל סוג של פעילות גופנית מופרזת

  • 3

    יש להמנע מגירויים

  • 4

    חולה אשר לא סבל מעודו מדיכאון בהכרח אינו סובל ממחלה דו קוטבית

  • לפי מודל הטיפול הביו-פסיכו-סוציאלי שמתבטא בטיפולים השונים ניתן לשלב טיפולים אישיים, קבוצתיים ותרופתיים (בנוסף עם תמיכה סוציאלית בצורות שונות)

    לחבילת לימוד מלאה

    בשאלה זו אנחנו נשאלים על הפרעה דו קוטבית (מאניה דיפרסיה). ההפרעה מאופיינת בשינויי מצב רוח משמעותיים בין אופוריה מוגזמת (מאניה) ואפיזודות דיכאוניות וביניהן תקופות ללא סימפטומים פסיכיאטריים בולטים. בנוסף, בהפרעה זו לא רואים מחשבות שווא והלוצינציות כאשר ייתכן והמחלה מתנהגת בתבנית מחזורית לפי עונות השנה.

    כדי להגדיר אפיזודה מאנית – אנו נדרשים ל:
    

    A.     תקופה מוגדרת של מצב רוח אבנורמלי, מרומם, עצבני, "מכוון מטרה" כו' שנמשך לפחות שבוע במשך רוב שעות היום ( או כל תקופה הדורשת אשפוז)
    B.     במהלך התקופה הזו יש אנרגיה מוגברת, פעילות מוגברת או 3 מהבאים – בטחון עצמי גבוה וגרנדיוזי  / ירידה בשינה / דיבור יתר או דחף להמשיך לדבר כל הזמן/ flight of thought / חוסר ריכוז / עלייה בפעילות (בחברה, עבודה, בי"ס, מיניות) או אי שקט פסיכומוטורי / עיסוק יתר בפעילות שקשורות בהנאה (יחסי מין, קניות, הימורים)
    C.     ההפרעה גורמת לפגיעה בתפקוד סוציאלי או בעבודה או דורשת אשפוז או הופעת פסיכוזה
    D.     ההפרעה לא מיוחסת לשימוש בחומרי או מצב רפואי אחר.

    כדי להגדיר אפיזודה דכאונית משתמשים בהגדרת הDSM לדיכאון (מפורט בשאלות אחרות שמתייחסות לדיכאון)

    ישנם מספר תתי סוגים להפרעה דו-קטובית:
    הפרעה דו קוטבית מסוג 1  - אבחנה של BPD1 ניתנת כאשר המטופל חווה אפיזודה מאנית אחות או מספר אפיזודיות מאניות (אין חובה באפיזודות של דיכאון כדי להגיע לאבחנה)
    הפרעה דו קוטבית מסוג 2  - הפרעה שמתאפיינת יותר בהתקפין של דיכאון חוזר כאשר ביניהם אפיזודות של היפומאניה (צורה פחות משמעותית של מאניה שלא מגיעה לקריטריון של מאניה שלמה)
    הפרעה ציקלותמית – הפרעת מצב רוח כרונית שנמשכת לפחות שנתיים, מערבת מספר תקופות של מצב רוח מרומם שלא עומד בקריטריון של היפומאניה ומספר תקופות של מצב רוח ירוד אך שלא עומד בקריטריון של דיכאון.

    אפשרויות הטיפול המוצעות בהפרעה דוקוטבית לפי הספר (עמוד 512) כוללות
    

    1.     פסיכותרפיה אישית – ישנם מחקרים שמראים על ירידה בתדירות ההתקפים בשילוב של טיפול פסיכותרפי פרטני עם טיפול פרמקולוגי
    2.     טיפול קוגניטיבי – מטופל לומד לשלוט במחשבות מעוותות. מטרת הטיפול היא להשיג שליטה בסימפטומים ולעזור למטופל לזהות תבניות מזיקות.
    3.     מודל הRECOVERY – מודלים שונים שנועדו ליצור אסטרטגיות התמודדות כדי לקחת שליטה ולנהל ביחד עם הצוות הרפואי את מהלך המחלה. 
    4.     ECT – באפיזודיות של מאניה ניתן לעתים לטפל באמצעות נזעי חשמל במטופלים שהיו רפרקטורים
    5.     תרופות שונות  - ליתיום כקו ראשון, אבל גם קרבמזפנין (טגרטול), קלונזפם, למוטריג'ין (למיקטל), טופירמאט (טופמקס), וכו'.
    6.     טיפולים קבוצתיים – לאחר שהשלבים החריפים של המחלה חולפים, ניתן לשלב את המטופלים בקבוצות טיפוליות כדי לייצר אווירה טיפולית.

    אם נסתכל על התשובות:
    תשובה א' – מומלץ לשלב אותם בקבוצות טיפוליות יחד עם טיפול פרמקולוגי – התשובה הנכונה – לפי מודל הטיפול הביו-פסיכו-סוציאלי שמתבטא בטיפולים השונים ניתן לשלב טיפולים אישיים, קבוצתיים ותרופתיים (בנוסף עם תמיכה סוציאלית בצורות שונות)
    תשובה ב' – יש להמנע מכל סוג של פעילות גופנית מופרזת – לא נכון – אחד הצעדים שניתנים לביצוע במטופל עם אגיטציה ופעילות היפר-אקטיבית הוא להציע למטופל פעילות גופנית.
    תשובה ג' – יש להמנע מגירויים – לא נכון – יש להקטין את הגירויים האפשריים בחולים עם אגיטציה והיפראקטיביות אבל להמנע לגמרי הוא דבר בלתי אפשרי
    תשובה ד' – חולה אשר לא סבל מעודו מדיכאון בהכרח אינו סובל ממחלה דו-קוטבית – לא נכון – לאבחנה של מחלה דו קוטבית מסוג 1 מספיקה אפיזודה מאנית אחת ואין צורך באפיזודה דכאונית לצורך אבחנה. 

    ---

    Townsend, M. C. (2015). Psychiatric Mental Health Nursing: Concepts of Care in Evidence-Based Practice (8th ed.) pages 500-512

    לחבילת לימוד מלאה
  שאלה קודמת

  שאלה הבאה