שחזור שאלות בסיעוד מתוך פרק - פסיכיאטריה שאלה מספר 90

• 90.

  במה יתמקד הטיפול הראשוני בחולה עם אנורקסיה נרבוזה שמאושפזת בבית החולים

  • 1

    שיפור דימוי עצמי

  • 2

    ארוחות בזמנים קבועים עם תפריט קבוע מראש

  • 3

    שתייה מרובה

  • 4

    האכלה דרך זונדה

  • הזמנים הקבועים של הארוחה ותפריט שנקבע מראש ע"י דיאטנית או גורם רפואי הוא חלק משמעותי בטיפול בחולה עם אנורקסיה.
    

    לחבילת לימוד מלאה

    אנורקסיה מוגדרת כ"אבדן תיאבון ממושך".  המחלה אנורקסיה נרבוזה מאופיינת בפחד חולני מפני השמנה.
    סימפטומים של המחלה כוללים עיוות של דימוי הגוף, פראוקופציה עם אוכל וסירוב לאכול .
    לרוב המחלה מופיעה בגיל ההתבגרות ולעתים קרובות רואים בנוסף דיכאון או הפרעות חרדה.
    מבחינת הרגשת הרעב אנחנו יודעים שחולי אנורקסי מרגישים רעב ורק כאשר הם יורדים מתזונה קלורית של 200 קלוריות ביום תחושת הרעב נעלמת.
    
    העיוות בדימוי הגוף  מתבטא בתת משקל ותחושה שהאדם "שמן" גם כאשר הוא/היא בתת משקל או אפילו כחקטי. לעתים קרובות המטופלים יגרמו בעצמם להקאה או ישתמשו במשלשלים.
    סימפטומים נוספים באנורסיה כוללים היפותרמיה, ברדיקרדיה, תת ל"ד, בצקת, הופעת לנוגו (שיער ילודים), אמנוריאה וכו'.בספר מתוארים הצעדים שניתן לנקוט במסגרת טיפול בחולים עם אנורקסיה או בולמיה:
    

    1.     במטופל/ת שמסרב/ת בתוקף לצרוך מזון ייתכן והרופא ייתן הוראה לספק את המזון דרך זונדה.
    2.     במטופל/ת שמסכים/ה לאכול תצרוכת הקלוריות היומית תקבע ע"י מומחה לתזונה לפי מספר הקלוריות המומלץ.
    3.     יש להסביר למטופל שההגבלות והקלות עליו ייקבעו לפי ההיענות לטיפול ויהיו ביחס ישר לעלייה במשקל (לא להתמקד באוכל עצמו או באכילה- להתמקד בהיענות לטיפול)
    4.     יש לבצע שקילה יומית מיד לאחר ההשקמה ולאחר התרוקנות ראשונה, תמיד באותו המשקל. במידת האפשר, יש לבצע מעקב צמוד על האכילה וההתרוקנות של המטופל/ת. בנוסף יש להעריך טורגור עורי ושלמות העור, להעריך לחות וצבע של מוקוזות הפה.
    5.     יש להשאר ליד המטופל בזמן הארוחות (לרוב 30 דקות) וכשעה לפחות לאחר סיום הארוחה.
    6.     במידה ועדיין יש ירידה במשקל, יש לאכוף סנקציות
    7.     יש לוודא שהמטופל/ת ובני משפחתו/ה מבינים שאם המצב התזונתי יתדרדר, יתבצע שימוש בזונדה והדבר לא מתבצע כענישה אלא כאמצעי טיפולי.
    8.     יש לעודד את המטופל/ת להתעמק ולהבין את הרגשות והפחדים שגורמים להרגלי האכילה הבעיתיים.

    בנוסף לכך, המטרות הכלליות לטווח הקצר הן שהמטופל יעלה כמות מסויימת של גרמים בשבוע (לפי מה שנקבע ע"י / דיאטנית / אחות / רופא וכו') ובנוסף ישתה כמות של 125 מ"ל/שעה  במהלך היום.
    המטרה בטווח הארוך הוא שחרור כאשר המטופל/ת כבר ללא סימנים של תת-תזונה או התייבשות. 
    בשאלה עצמה יש בעיה מסויימת מכיוון שהתשובה לשאלה לא מצויינת במפורש (אין התייחסות לזמנים קבועים אבל יש התייחסות לקביעת תפרט ע"י דיאטנית או גורם רפואי אחר). בנוסף, הרצון לשתייה מספקת יכול להתאים גם לתשובה ג' (שתייה מרובה).

    אם נסתכל על התשובות:
    תשובה א' - שיפור עצמי - לא נכון - השיפור בדימוי העצמי הוא אמנם מטרה ארוכת טווח וכזו שתעזור למטופלת אבל לא מטרה ראשונית בטיפולץ
    תשובה ב' - ארוחה בזמנים קבועים עם תפריט קבוע מראש - התשובה הנכונה - הזמנים הקבועים של הארוחה ותפריט שנקבע מראש ע"י דיאטנית או גורם רפואי הוא חלק משמעותי בטיפול בחולה עם אנורקסיה.
    תשובה ג' - שתייה מרובה - לא נכון - אמנם שתייה מרובה היא חלק חשוב בטיפול אבל היא לא חשובה כמו ערכים תזונתיים מספקים. ייתכן שתשובה כזו הייתה מתקבלת בערעור בגלל שיש ציון מיוחד לשתייה מספקת. 
    תשובה ד' - האכלה דרך זונדה - לא נכון - האכלה בזונדה היא אמצעי קצה שיש להשתמש בו רק כאשר אין ברירה אחרת. 
    

    ---

    Townsend, M. C. (2015). Psychiatric Mental Health Nursing: Concepts of Care in Evidence-Based Practice (8th ed.) - pages 654-655

    לחבילת לימוד מלאה
  שאלה קודמת

  שאלה הבאה