שחזור שאלות בסיעוד מתוך פרק - פסיכיאטריה שאלה מספר 33

• 33.

  מה נכון לגבי התערבות קצרת טווח במטופל הסובל מפוסט-טראומה

  • 1

    הדרכה להמנעות ממקומות / סיטואציות המזכירים את האירוע

  • 2

    הגברת היענות לטיפול תרופתי

  • 3

    טיפול כמה שיותר סמוך לאירוע

  • 4

    להמתין עם הטיפול לפחות חודש כדי לראות אם מתפתח PTSD

  • טיפול כמה שיותר סמוך לאירוע ימנע התפתחות של מאפיינים קשים יותר וקשור לתוצאות טיפוליות טובות יותר.
    

    לחבילת לימוד מלאה

    הפרעת דחק פוסט טראומטית מוגדרת כ"תגובה לטראומה קיצונית שעלולה לגרום סטרס חוזר לרוב האנשים כמו תאונות, אלימות , עינויים, טרור וכו'". סימפטומים אלה לא קשורים לחוויה עצמה אלא מהווים מחלה כרונית הפוגעת בשאר תפקודי החיים ומקושרות לפגיעה תפקודית ניכרת.

    המאפיינים שנדרשים כדי לקבוע את ההפרעה לפי הDSM מסובכים ומורכבים מדובר עליהם בשאלות אחרות. רק נזכיר שנדרשים – חשיפה לאלימות, מוות או פגיעה משמעותית, סימפטומים חודרניים ודיסוציאטיביים, המנעות מגרויים שמקושרים לטראומה, שינויים שליליים בקוגניציה ומצב הרוח, שינויים משמעותיים באירנות ושמשך הסימפטומים הוא לפחות חודש אחד.

    בספר הלימוד ישנה טבלה שמפרטת את המטרות שאליהן שואפים להגיע ואת ההתערבויות הנדרשות מהצוות הסיעודי:
    מטרות קצרות טווח – המטופל יתחיל תהליך החלמה בריא והחלמה פסיכולוגית במסגרת זמן מותאמת אישית (לדעתנו מדובר על הזמן המהיר ביותר האפשרי), ובנוסף, המטופל יראה שהוא מסוגל להתמודד עם התגובה הרגשית באופן בריא
    מטרות ארוכות טווח -  המטופל יכיל את החוויה הטראומטית לתוך אהטישיות שלו, יחדש קשרים משמעותיים ויבסס מטרות לעתידו
    ההתערבויות האפשריות מבחינת הצוות הסיעודי במטופל עם PTSD כוללות :
    

    1.     יש להשתדל ולהקצות את אותו צוות למטופלים במידת האפשר.
    2.     יש להשתמש במחוות "לא מאיימות" וגישה ידידותית
    3.     יש לכבד את רצונות המטופל בנוגע לאינטרקציה עם בני או בנות המין השני (במיוחד במקרים של פגיעה מינית)
    4.     יש להיות עקבי ולקיים הבטחות למטופל, להראות קבלה שלו ולבלות איתו זמן
    5.     יש להשאר עם המטופל במהלך התקפי פלאשבקים או סיוטים, להציע עזרה וביטחון ולהזכיר שמדובר בסימפטומים שמטופלים רבים חווים לאחר טראומה משמעותית כזו.
    6.     יש לקחת אנמנזה מפורטת ככל האפשר בנוגע לטראומה ותגובת המטופל אליה.
    7.     יש לעודד את המטופל לדבר על הטראומה שלו בקצב הנוח לו, יש לספק לו סביבה פרטית, לא מאיימת ולהכיר ולאשר את רגשותיו ותחושותיו.
    8.     יש לדבר עם המטופל על אסטרטגיות התמודדות ועל שימוש במצבי טראומה. יש לקבוע מה הגישה הטובה ביותר לטיפול ולנסות לערב מערכות תמיכה אחרות כולל דת ותרבות. יש לזהות כשלים בהתמודדות ולהשתמש במנגנוני התמודדות מותאמים.
    9.     יש לסייע למטופל להבין ולתפוס מה הטראומה שעברה עליו, לשוחח איתו עלו רגשות של היותו פגיע ועל תחושתו בנוגע למקומה של הטראומה בעולמו.

    אם נסתכל על התשובות:
    תשובה א' – הדרכה להמנע ממקומות / סיטואציות המזכירים את האירוע – לא נכון – ההמנעות ממקומות היא אחד המאפיינים של ההפרעה הפוסט טראומטית ואינה אסטרטגיה להתערבות
    תשובה ב' – הגברת ההיענות לטיפול תרופתי – לא נכון – ההיענות לטיפול תרופתי אמנם חשובה אבל היא אינה מטרה קצרת טווח ולא קשורה לטיפול המיידי קצר הטווח
    תשובה ג' – טיפול כמה שיותר סמוך לאירוע – התשובה הנכונה – טיפול כמה שיותר סמוך לאירוע ימנע התפתחות של מאפיינים קשים יותר וקשור לתוצאות טיפוליות טובות יותר.
    תשובה ד' – להמתין עם הטיפול לפחות חודש לראות אם המצב יתפתח עד PTSD – לא נכון – הטיפול צריך להיות מותאם אישית לפי תנאיו של המטופל ורצוי כמה שיותר מוקדם. 

    ---

    Townsend, M. C. (2015). Psychiatric Mental Health Nursing: Concepts of Care in Evidence-Based Practice (8th ed.) - pages 275-277

    לחבילת לימוד מלאה
  שאלה קודמת

  שאלה הבאה