שחזור מבחן ממשלתי בסיעוד, אפריל 2015 שאלה מספר 9 (נוירולוגיה/נוירוכירורגיה).

• 9.

  מה מהבאים יש לאמוד במחלת פרקינסון

  • 1

    קשיים בבליעה

  • 2

    קושי במעבר משכיבה לעמידה

  • 3

    הבעות פנים, מצמוץ, חיוך

  • 4

    כל הנ"ל

  • פרקיסנון מאפויינת ב-4 תסמינים עיקריים: רעד במנוחה, ריגידיות, ברדיקינזיה ו-Postural instability. מעבר לכך, למחלה התייצגות רבות נוספות שיש להעריך: פגיעה אוטונומית (אורתוסטטיזם, עצירות, פגיעה בתפקוד מיני, הזעה וריור, עצירת שתן), דיספגיה (עקב אכילת איטית, קושי בלעיסה וקושי בבליעה), תסמינים פסיכיאטריים (דיכאון, ובסוגים מסויימים גם דמנציה והלוצינציות), היפוקינזיה, תנועת Freezing, מיקרוגרפיה (כתב יד קטן), פני מסיכה (ירידה בהבעות פנים, מצמוץ, חיוך), דיספוניה (שינויי קול).

    
    

    לחבילת לימוד מלאה

    פרקינסון הינה מחלה נוירולוגית דגנרטיבית פרוגרסבית המביאה למגבלה תפקודית. היא פוגעת יותר בגברים. סימפטומים מתחילים לרוב בעשור החמישי לחיים, אך אבחנה יכולה להיות גם 30 שנה לאחר מכן. המחלה לרוב אידיופתית (ראשונית), אך במקרים מסויימים יכולה להיות שניונית. 

    פתופיזילוגיה: המחלה מאופיינת ברמות נמוכות של דופמין, בגלל פגיעה בתאים המאכסנים דפמין ב-Substania nigra ב-Basal ganglia. באיזור הבזל גנגליה, דופמין מתפקד כנוירוטרנסמיטור אינהיבטורי, בעוד אצטיל כולין הינו נוירוטרנסמיטור אקסיטטורי. 

    מאפיינים קליניים: המחלה מתקדמת לאט, באופן פרוגרסיבי, לאורך זמן רב. התסמינים החשוב ביותר הם:

    • רעד במנוחה - המתחיל באופן יונילטרלי. הרעד נעלם בתנועה ובשינה.
    • ריגידות - התנגדות לתנועה פאסיבית של הגפה (בתנועת Lead pipe או גלגל שיניים).
    • ברדיקינזיה - איטיות כללית של תנועה אקטיבית, וקושי בתחילת תנועות.
    • Postural instability - הפרעות שיווי משקל, הליכה עם ראש שפוף קדימה, קושי בשינוי כיוון בתנועה, מה שמעמיד את החולה בסיכון לנפילות.
    • התייצגות נוספות: פגיעה אוטונומית (אורתוסטטיזם, עצירות, פגיעה בתפקוד מיני, הזעה וריור, עצירת שתן), דיספגיה (עקב אכילת איטית, קושי בלעיסה וקושי בבליעה), תסמינים פסיכיאטריים (דיכאון, ובסוגים מסויימים גם דמנציה והלוצינציות), היפוקינזיה, תנועת Freezing, מיקרוגרפיה (כתב יד קטן), פני מסיכה (ירידה בהבעות פנים, מצמוץ, חיוך), דיספוניה (שינויי קול)

    אבחנה הינה קלינית.

    טיפול - מטרת התרופות הוא (1) להעלות את כמות הדופמין המיוצר; (2) להוריד את המסלול האקסיטטורי הכולנרגי, ובכך להשיב את האיזון בין דופמין לאצטיל-כולין; (3) לפעול כנוירוטרנסימטורים במסלול הדופמינרגי.  שתי הקבוצות העיקריות של התרופות הינן דופמינרגיות ואנטי-כולינרגיות.

    ---

    לחבילת לימוד מלאה
  שאלה קודמת

  שאלה הבאה