שחזור מבחן ממשלתי בסיעוד, ספטמבר 23 - 1 שאלה מספר 42 (גריאטריה).

• 42.

  כיצד נטפל בפצע לחץ נמקי

  • 1

    משחה אנטיביוטית

  • 2

    חבישה לחה

  • 3

    הטרייה

  • 4

    אנטיביוטיקה סיסטמית

  • בנוכחות רקמה נמקית בפצע לחץ המרכיב העיקרי בטיפול הינו הטריה. מטרתה להוציא מרכיב של Biofilm המעכב את ריפוי הפצע ויכול להביא להחמרתו. במקביל, הוצאה של רקמה נמקית והורדת עומס חיידקי.
    

    לחבילת לימוד מלאה

    פצע לחץ- פגיעה עורית מעל אזורים גרמיים הנתונים ללחץ

    סיווג:

    דרגה 1-  אין פגיעה בשלמות העור. אודם מעל אזור גרמי הנתון ללחץ, שאינו נעלם בלחיצה.

    דרגה 2-  יש פגיעה בשלמות העור, אין חדירה של כל שכבות העור, אין רקמת שומן חשופה. אין גלד, ESCHAR.

    דרגה 3- חדירה של כלל שכבות העור, שומן תת עורי יכול להראות אך אין רקמת שריר גלויה, עצם, גידים או רצועות

    דרגה 4- חדירה של כלל הרקמות. תהיה עדות לפגיעה ברקמת שריר, עצם, גידים או רצועות

    גורמי סיכון:

    ניידות מוגבלת = Immobility הינו גורם הסיכון המשמעותי ביותר.

    אי שליטה על סוגרים, תת תזונה, הפרעה קוגניטיבית והפרעות תחושה הינם גורמי סיכון נוספים.

    מנגנון:

    קיימות מספר תאוריות. לחץ ממושך מעל בליטה גרמית המביא לאיסכמיה קפילרית הינה המצוטטת ביותר. הסברים אפשריים אחרים הינם חסימת ניקוז לימפתי ועליה במטבוליטים טוקסים משנית לכך, injury Reperfusion הנובעת מהתגובה הדלקתית לאחר חידוש זרימה לרקמה איסכמית ודפורמציה של תאי רקמה.

    טיפול:
    

    יש להתייחס ולטפל בכאב נלווה לפצע.

    יש לשמור על הגיינת פצע ע“י ניקוי הפצע וסביבתו (סביב החלפת חבישה מקומית).

    מומלצת שמירה על סביבה לחה של סביבת הפצע עם שימוש בחבישות או תכשירים מקומיים לצורך השגת הנ“ל.

    אין עדות לכך שטיפול אנטיביוטי מקומי מסייע בריפוי פצע לחץ בשל עומס חיידקי גבוה מבכדי שתהיה השפעה, לעיתים מתפתחת תגובה מקומית לאנטיביוטיקה המקומית, התפתחות עמידויות ולכן באופן כללי ההמלצה הינה נגד טיפול אנטיביוטי מקומי.

    בנוכחות רקמה נמקית המרכיב העיקרי בטיפול הינו הטריה. מטרתה להוציא מרכיב של Biofilm המעכב את ריפוי הפצע ויכול להביא להחמרתו. במקביל, הוצאה של רקמה נמקית והורדת עומס חיידקי.

    יש לחשוד בפצע לחץ מזוהם במידה ויש חום מקומי, אודם היקפי, כאב מוגבר, גדילת מימדים, פצע לחץ הקיים מעל ארבע שבועות, הפרשה מוגלתית, נוכחות סימנים סיסטמיים כגון חום ובלבול.  בנוסף נוכחות בתרבית עומק של עומס חיידקי > 100,000 Gr\CFU או נוכחות סטרפ‘ בטא המוליטי תומכים בנוכחות זיהום. טיפול מקומי מומלץ בתכשירים אנטיספטים.

    שימוש באנטיביוטיקה סיסטמית שמור למקרים בהם יש חשד לזיהום סיסטמי בלבד; כגון צלוליטיס, OM, תרבית דם חיובית, SIRS או SEPSIS.

    הטיפול היעיל בפצע לחץ, בפרט כאשר יש גם אוסטיאומיאליטיס, מחייב שילוב של הטריית העצם הנגועה וכלל הרקמות הרכות.

    ---

    לחבילת לימוד מלאה
  שאלה קודמת

  שאלה הבאה