שחזור מבחן ממשלתי בסיעוד, ספטמבר 22 -1 שאלה מספר 172 (תרופות).

  • 172.

    מי מהתרופות הבאות יכולה לגרום לברדיקרדיה

    • 1

      לבוטירוקסין

    • 2

      Prazosin

    • 3

      וונטולין

    • 4

      ליתיום

    • ברדיקרדיה הינה אחת מתופעות הלוואי של ליתיום.

      ליתיום הוא יון המתפנה בכליות שבמשך שנים רבות משמש כתרופת הבחירה לטיפול בהפרעה דו-קוטבית כולל בהריון.

      למרות זאת מדובר בתרופה עם טווח טיפולי מאוד צר ותופעות לוואי רבות לכן יש לנטר את הרמה בדם לעתים קרובות ולהזהר במזונות שונים שיכולים לשנות את הספיגה.  

      בהרעלת ליתיום אנחנו יכולים לראות שינויים לפי רמת התרופה בדם כאשר המינון המומלץ הוא 1.0-1.5 במאניה חריפה ו 0.6-1.2 במינון אחזקה.

      מנגנון הפעולה של התרופה אינו ברור עד הסוף אבל הוא מתבסס על הדמיון של ליתיום מבחינה כימית לנתרן.

      ייתכן שהוא קשור לאפקט על מספר נוירוטרנסמיטורים כמו נוראדרנלין, סרטונין, דופמין, גלוטמט, GABA שאנחנו יודעים שקשורים להפרעה ביפולארית.

      יש להזהר במתן של ליתיום לסובלים מתגובה אלרגית, מחלת לב וכליה, הפרעות במאזן הנתרן, נזק מוחי, הריון והנקה, בנוסף בחולים עם הפרעות בתירואיד, אצירת שתן, סכרת, הסטוריה של פרכוסים וחולים מבוגרים. 

      לפני תחילת הטיפול יש לבצע בדיקות דם לרמת הליתיום, קריאטינין, ספירת דם ואלקטרוליטים כולל סידן, תפקודי תריס, בדיקת הריון ואק"ג.

      5 ימים לאחר התחלת הטיפול צריך לבדוק את המינון הראשוני בדם ולהחליט אם לעשות שינויים.

      אחר כך יש לבדוק כל 2-6 חודשים את הרמה בדם.

      אם רוצים להפסיק את הטיפול יש לעשות זאת באופן הדרגתי כדי לא לגרום להתקפי מאניה או דיכאון.

      תופעות לוואי של ליתיום יכולות להיות:

      • תופעות גאסטרואינטסטינליות (במיוחד בתחילת טיפול)
      • הפרעות CNS כמו רעד גס
      • השפעה קוגניטיבית ותסמונת נוירו-טוקסית (במיוחד בשילוב נוירולפטיקה)
      • שינויים במאזן נוזלים (1/3 יפתח דיאבטיס אינסיפידוס נפרוגני עם עלייה במתן שתן)
      • היפותירואידיזם
      • ברדיקרדיה והפרעות קצב אחרות

      לגבי המסיחים:

      Prazosin- תרופה חוסמת אלפא שיכולה לגרום לטכיקרדיה.

      וונטולין- משאף אגוניסט בטא יכול לגרום לטכיקרדיה.

      לבוטירוקסין- הורמון בלוטת תריס תחליי שבמצבי הרעלה יכול לגרום לטכיקרדיה כחלק מתירוטוקזיקוזיס.