שחזור מבחן ממשלתי בסיעוד, ספטמבר 22 -1 שאלה מספר 4 (נהלים).

• 4.

  מהי הפעולה הראשונה שיש לבצע כאשר מטופל העובר ניתוח מתחיל להקיא

  • 1

    ביצוע הערכת מצב הכרה

  • 2

    האזנה לריאות

  • 3

    הטיית הראש הצידה

  • 4

    מדידת לחץ דם

  • במידה ומטופל מחוסר הכרה מקיא ישנו סיכון לחסימת נתיב אוויר. על מנת למנוע זאת יש להטות את הראש או את הגוף כולו על הצד ולאפשר ניקוז של ההפרשות.

    לחבילת לימוד מלאה

    מטופלים חסרי הכרה מהווים אתגר טיפולי ומהווים מצב רפואי הדורש תגובה מהירה מצד הצוות המטפל. 

    שלושת המרכיבים המרכזיים- היסטוריה בדיקה וטיפול מתבצעים במטופל החסר הכרה בו זמנית. השיטה הסיסטמטית המקובלת היא ABCDE:

    A- airway - בחולה מחוסר ההכרה, העדיפות היא ניהול נתיב אוויר, כדי למנוע היפוקסיה. דוגמאות לבעיות נפוצות בנתיב האוויר של חולה הן חסימה של הלוע על ידי הלשון, גוף זר, או קיא. ברמה בסיסית, פתיחה של דרכי הנשימה מושגת באמצעות תנועה ידנית של הראש תוך שימוש בטכניקות שונות, שהנפוצה ביותר היא הטיית ראש והרמת סנטר, אם כי ישנן שיטות אחרות כגון דחיפת הלסת, אשר יכולה לשמש במיוחד כאשר חושדים לפגיעה בעמוד השדרה, אם כי בחלק מהמדינות, השימוש בו אינו מומלץ מטעמי בטיחות. אנשים שמתרגלים ברמה ובתדירות גבוהה, כגון אנשי שירות חירום רפואי, יכולים להשתמש בטכניקות מתקדמות יותר, כמו למשל צנרור קנה, לפי שיקולם.

    B- breathing-  במטופל מחוסר ההכרה, לאחר שנתיב האוויר נפתח, מעריכים את מצב הנשימה של המטופל, בעיקר כדי לבחון האם המטופל נושם בצורה תקינה - נשימה תקינה היא בכמות של בין 12–20 נשימות לדקה (במבוגר) אך מספר זה עלול להשתנות בהתאם לגילאים. אם מטופל נושם מתחת למספר הנשימות המינימלי, יש לשקול ביצוע החייאה (על פי האיגוד האמריקני למחלות לב).

    C- circulation הערכת נוכחות או היעדר זרימת מחזור הדם, שנעשית בדרך כלל על ידי לקיחת דופק מעורק הקרוטיד (עורק הצוואר).

    D- disability הערכת חוסר הכרה, ירידה או שינוי במצב ההכרה 

    E- exposure הפשטת מטופל וחפוש סימני היפותרמיה, דימום, זיהום, סימני מחלות מדבקות

    
    

    
    

    ---

    לחבילת לימוד מלאה
  שאלה קודמת

  שאלה הבאה