שחזור שאלות בסיעוד מתוך פרק - תרופות שאלה מספר 70

  • 70.

    מה נעשה במקרה של הרעלת בנזודיאזפינים

    • 1

      טיפול תומך ונשקול אינטובציה מניעתית

    • 2

      Naloxone IV

    • 3

      נפעל להפחתת גירויים

    • 4

      אף תשובה אינה נכונה

    • ברב הרעלות הבנזודיאזפינים טיפול תומך והשגחה הינה מספקת- יש לבצע הערכה של נתיב האוויר של המטופל, ולא לדחות אינטובציה אם יש צורך בכך. יש לתת חמצן, לפתוח גישה וורידית למטופלים ולבצע ניטור קרדיאלי. יש לבצע בדיקת גלוקוז בסטיק ובדיקת קפנוגרפיה על מנת לנטר את הסיכון להיפוונטילציה שיכולה להתרחש בהרעלה חמורה.

      בנזודיאזפנים היא משפחת תרופות אשר ניתנות למגוון רחב של בעיות כגון חרדה, בעיות שינה, גמילה מאלכוהול ועוד.
      תרופה זו עובדת כמדכאת CNS ופועלת כמדכא על נוירוטרנסמיטור GABA במח ובעלת אינטרקציות רבות עם תרופות אחרות ופרופיל תופעות לוואי שחשוב להכיר.
      קיימת קונטרהאינדיקציה לנטילת בנזודיאזיפינים אצל מטופלים אשר נוטלים כל תרופה אחרת ממשפחת מדכאי ה-CNS (ברביטורטים, אלכוהול [תשובה א' נכונה]), אסורה לנטילה בעת הריון, הנקה אצל מטופלים בעלי גלאוקומה סגורת זווית, מטופלים בשוק או בקומה.
      התרופה בעלת אינטראקציות עם תרופות פסיכאטריות אחרות כגון נוגדי דיכאון, אנטיפסיכוטיים, אנטיהיסטמין, נרקטויקה ואלכוהול.

      הרעלות קשות מתרופות הבנזודיאזפינים שכיחות בעיקר בנטילת התרופות מקבוצת הטווח הקצר או במתן מעורב עם תרופות אחרות, שלהן פעילות מדכאת של מערכת העצבים המרכזית. מרבית ההרעלות נצפות בקרב חולים מבוגרים וקשישים, שכן לקבוצת גיל זו, נרשם מגוון רחב מאוד של תרופות ומכיוון שהרגישות לתרופות אלו, עולה עם העלייה בגיל.

      מינון-יתר/הרעלת בנזודיאזפינים מאופיינים בחולשה כללית, סחרחורת, עלייה בזמן תגובה, הפרעות בקואורדינציה, בלבול וישנוניות/שינה במקרים הקלים, ועד הכרה מעורפלת וחוסר הכרה (Coma) במצבים הקשים. דיכוי נשימה ייתכן, אולם, הוא נדיר יחסית ומופיע לרוב בנטילת תרופות קצרות טווח במינונים גבוהים במיוחד. 

      אבחון הרעלת בנזודיאזפינים נקבע על סמך אנמנזה (ריאיון החולה), סימנים מחשידים בבדיקה גופנית, מדידת ריכוזי התרופות השונות בדם (פלסמה) או בשתן (לשם הם מופרשים), או תוך טיפול בתרופת נוגד (אנטידוט) ספציפית: Flumazenil. אנטידוט זה, פועל על ידי התקשרות תחרותית לקולטנים של תרופות אלו, בלי לשפעל אותם. מתן האנטידוט לחולה מורעל בבנזודיאזפינים יגרום לביטול ההשפעות על מערכת העצבים המרכזית והדיכוי הנשימתי. תגובה חיובית למתן האנטידוט, יכולה אפוא לסייע גם בקביעת האבחנה וגם לצורך טיפול. משך פעולת האנטידוט קצר ביותר (דקות ספורות) ולצורך טיפול יידרש לרוב מתן נישנה או עירוי במתן ממושך של התרופה. מתן האנטידוט שנוי במחלוקת משום שבחלק מהמטופלים יכול להוריד את הסף לפרכוסים, וכך לעורר פרכוסים במטופלים. 

      ברב הרעלות הבנזודיאזפינים טיפול תומך והשגחה הינה מספקת- יש לבצע הערכה של נתיב האוויר של המטופל, ולא לדחות אינטובציה אם יש צורך בכך. יש לתת חמצן, לפתוח גישה וורידית למטופלים ולבצע ניטור קרדיאלי. יש לבצע בדיקת גלוקוז בסטיק ובדיקת קפנוגרפיה על מנת לנטר את הסיכון להיפוונטילציה שיכולה להתרחש בהרעלה חמורה.

      לגבי המסיחים-

      * NALOXONE הינו אנטידוט של הרעלת אופיאטים.

      * הפחתת גירויים נעשית במקרים של מטופלים הנמצאים בדליריום, במצבים הללו נפעל להפחית גירויים מסביבת המטופל (כיבוי אורות לדוגמה) ונטפל בבעיה האורגנית שגרמה לכך (היפוקסיה, זיהום, דימום ועוד).