שחזור מבחן ממשלתי בסיעוד, אפריל 2021 -2 שאלה מספר 101 (ילדים).

  • 101.

    כיצד נדריך הורים לילד עם אפילפסיה

    • 1 אם הוא במיטה להשכיב על הרצפה
    • 2

      להרחיק ממנו חפצים

    • 3

      לנסות לפתוח נתיב אוויר

    • 4

      למנוע ממנו לזוז

    • במהלך פרכוס, הדבר החשוב ביותר שיש לעשות הוא לשמור על בטיחות המטופל: הגנה על הראש עם בד מפני פגיעה במשהו קשיח; שחרור בגדים לוחצים והורדת משקפיים; הזזה של ריהוט העלול לפצוע את המטופל; אם המטופל במיטה, העלאת דפנות המיטה והוצאת הכרית; אין לנסות לפתוח את פה המטופל או להכניס לפה משהו - הדבר עלול להוביל לפציעה של המטופל וסגירה חזקה על יד המטפל; אין לנסות לקשור את המטופל; במידת האפשר, ניתן להניח את המטופל על צד אחד עם הראש בפלקציה, מה שיכול למנוע אספירציות. ניתן לבצע suction להפרשות במידת האפשר.

      אפילפסיה היא מצב המאופיין על ידי לפחות 2 מקרים של פרכוסים ויכולה לנבוע ממגוון תהליכים פתולוגים במח.

      פרכוס יחיד לא יוגדר כאפילפסיה והילד לא יקבל טיפול אנטי אפילפטי ארוך טווח.

      ברגע שהוחלט שהילד חווה פרכוס, חשוב לסווג את הפרכוס ולשייך לסינדרום האפילפטי המתאים על מנת לתת את הטיפול והפרוגנוזה המתאימים.

      פתופיזיולוגיה:

      המכניזם הבסיסי של פרכוסים הוא אותו מכניזם בלי קשר לסוג הפרכוס. פעילות חשמלית אבנורמלית יכולה להגיע (1) מאזורים מרכזיים במח שמשפיעים על ההכרה, (2) להיות מוגבלים לאזור אחד של הקורטקס ולתת מאפיינים ספציפיים לפי פונקציה אנטומית או (3) להתחיל במקום ספציפי בקורטקס ולהתפשט לאזורים אחרים במח, מה שיוביל לפרכוס מסוג generalized.


      סיווג פרכוסים:

      נהוג לחלק פרכוסים ל3 קטגוריות מרכזיות:

      (1) partial seizure- יכול להתחיל בכל אזור בקורטקס אך הכי נפוצות הן האונות הפרונטליות, הטמפורליות והפריאטליות. סוג זה אפשר לסווג ל2:

      ) simple partial seizure- ללא שינוי במצב ההכרה

      (ב) complex partial seizure- עם שינוי במצב ההכרה

      (2) generalized seizures- המעורבות היא בשתי ההמיספרות. יש שינוי במצב ההכרה. גם את קבוצה זו אפשר לחלק לתת סוגים כמו טוני-קלוני, אבסנס ועוד שלא נפרט עליהם כאן

      (3) unclassified epileptic siezures- פרכוסים שחסר עליהם מידע על מנת לסווגם.מדובר למעשה בקבוצה של סימנים וסימפטומים שיחד מאפיינים מצב ספציי. לדוגמא west syndrome ו lennox-gastaut syndrome.


      טיפול:

      מטרת הטיפול היא שליטה בפרכוסים או הפחתת תדירותם וחומרתם, כמו כן, לגלות ולתקן את הסיבה אם ניתן ולעזור לילד לחיות חיים רגילים ככל שניתן.

      קיימות 4 אפשרויות טיפול:

      (1) טיפול תרופתי- מטרת התרופות האנטיאפילפטיות היא להעלות את סף העירור ובכך למנוע פרכוסים. שליטה מלאה בפרכוסים מושגת ב70-80% מהילדים. הטיפול מתחיל מתרופה אחת שידועה כאפקטיבית ובעלת הטוקסיות הנמוכה ביותר, ובהדרגה מעלים את המינון שלה עד שיש שליטה בפרכוסים או עד שלילד יש תופעות לוואי. במידה שיש שליטה מלאה שנמשכת שנתיים ללא פרכוסים ומבוצע EEG תקין, אפשר להפסיק את התרופה בהדרגה.

      (2) דיאטה קטוגנית- דיאטה עשירה בשומן , ענייה בפחמימות  וחלבון מספק- דיאטה זו הראתה יעילות בטיפול באפילפסיה הדיאטה מכריחה את הגוף לעבור משימוש בגלוקוז כמקור אנרגיה עיקרי לשימוש בשומן.

      (3) גירוי עצב הואגוס- משתמשים במכשיר תת עורי שמפחית פרכוסים בילדים שלא השיגו שליטה תחת טיפול תרופתי. המטופל או המטפל יכולים להפעיל את המכשיר באמצעות מגנט כשמתחיל פרכוס ואז יש הפעלה של עצב הואגוס השמאלי.

      (4) טיפול ניתוחי- כאשר הפרכוסים נגרמים מהמטומה/ גידול/ פגיעה צרבלרית אחרת, יש לבצע הסרה ניתוחית.

      פרוגנוזה:

      רוב הילדים שחווים פרכוס שני יחוו פרכוסים נוספים. מחקרים הראו שהאתיולוגיה והסינדרום הספציפי של האפילפסיה הם הגורמים הפרוגנוסטיים החשובים ביותר. ילדים עם הפרעה קוגניטיבית או שיתוק מוחין הם בסיכון הגבוה ביותר לפיתוח אפילפסיה. פרכוסים פוחתים ביותר מ 2 שליש מילדים עם פרכוסים שמתחילים בילדות.

      תמיכה במשפחה של ילד עם אפילפסיה:

      הורים רוצים לדעת האם הפרכוסים ישפיעו על היכולות המנטליות של הילד. אכן פרכוסים מגיעים לפעמים עם מניפסטציות נוספות של פגיעה מוחית חמורה , אבל ילדים עם פרכוסים, כמו כל אוכלוסייה של ילדים בריאים, מציגים מגוון רחב של אינטיליגנציה.

      הורים תוהים כיצד המחלה תשפיע על עתיד ילדיהם. התשובה תלויה בסיבה לפרכוסים והמצבים שמלווים את הפרכוסים. לרוב אפשר להרגיע את ההורים שהמחלה לא תקצר את חייו של הילד ושהילד יכול ללכת לבית ספר ולקיים חיים רגילים בעתיד. כמו כן , היום קיימת פחות סטיגמה למחלה ממה שהיה בעבר. חשוב להתייחס לילד ככל ילד בריא עם הבנה של המצב ובלי לגונן יתר על המידה.

      במהלך פרכוס, הדבר החשוב ביותר שיש לעשות הוא לשמור על בטיחות המטופל: הגנה על הראש עם בד מפני פגיעה במשהו קשיח; שחרור בגדים לוחצים והורדת משקפיים; הזזה של ריהוט העלול לפצוע את המטופל; אם המטופל במיטה, העלאת דפנות המיטה והוצאת הכרית; אין לנסות לפתוח את פה המטופל או להכניס לפה משהו - הדבר עלול להוביל לפציעה של המטופל וסגירה חזקה על יד המטפל; אין לנסות לקשור את המטופל; במידת האפשר, ניתן להניח את המטופל על צד אחד עם הראש בפלקציה, מה שיכול למנוע אספירציות. ניתן לבצע suction להפרשות במידת האפשר.



      התשובה הנכונה היא:
      • א
      • ב
      • ג
      • ד