דלקות בדרכי השתן (UTI) מחולקות ל:עליונות- פיילונפריטיס (כרוני ואקוטי), אבצס כלייתי או פרה-כלייתי ונפריטיס אינטרסטיציאלי.תחתונות- ציסטיטיס, פרוסטטיטיס ויורטריטיס.הקליניקה האופיינית לUTI ממקור תחתון היא צריבה במתן שתן, עלייה בתכיפות ודחיפות, קמים בלילה לצורך מתן שתן, בריחת שתן וכאב באזור suprapubic ובאגן. באנשים מבוגרים הקליניקה יכולה להיות הרבה יותר מגוונת ולכן זו אבחנה מאתגרת באוכלוסיות זקנות.האבחנה מתבצעת על ידי לקיחת תרבית שתן וזיהוי הפתוגן. תרבית נותנת הוכחה של הבקטריאוריה (קריטי לאבחנת UTI) וגם נותנת את הפתוגן ורגישויות אנטיביוטיות שחיוניות לטיפול.הטיפול הוא בעיקר אנטיביוטיקה כנגד הפתוגן שזוהה. במקרים של UTI חוזרים יש לעשות בירור בקשר לסיבה ובמקרים מסוימים לתת אנטיביוטיקה פרופילקתית.הרחבה על UTI ממקור עליון:פיילונפריטיס אקוטי:החולים מתייצגים עם צמרמורות, חום, כאבים בגב תחתון ובמותניים, בחילות והקאות. יתכנו גם כאבים במתן שתן. בנוסף הם בד"כ עם לויקוציטוזיס, בקטריאוריה ופיוריה. בבדיקה ניתן להפיק רגישות באזורים הקוסטו-ורטברלים (בערך מיקום הכליות בגב).האבחנה תתבצע לרוב על ידי CT או US כדי לזהות אזורים של חסימה. בנוסף תילקח תרבית שתן כדי לזהות את המחולל.הטיפול הוא בד"כ בקהילה אלא אם יש סימנים מחשידים לספסיס או לסיבוכים אחרים. הטיפול הוא אנטיביוטיקה (צפלוספורין דור 1 או אמפיצילין) למשך כשבועיים.פיילונפריטיס כרוני:לרוב הם ללא סימפטומים אלא אם הם בהחמרה של המצב הכרוני. חלק מהסימנים הם עייפות, כאב ראש, ירידה בתיאבון, השתנה וצמא מרובים, אובדן משקל ועוד. המצב הכרוני עלול להוביל לאובדן גלומרולי בכליה ולהצטלקות שלה. בשלב הסופי עלולים להגיע לESRD.הטיפול הוא על ידי אנטיביוטיקה מניעתית.
