שחזור שאלות בסיעוד מתוך פרק - נפרולוגיה/אורולוגיה שאלה מספר 45

  • 45.

    מה כלול בתסמונת נפרוטית

    • 1

      היפרליפידמיה

    • 2

      יתר לחץ דם

    • 3

      המטוריה

    • 4

      היפראלבומינמיה

    • תסמונת נפרוטית מאופיינת באיבוד חלבון מסיבי בשתן וכוללת- היפרליפידמיה, היפואלבומינמיה, בצקות וקרישיות יתר. רוב החולים הם נורמוטנסיבים ולעיתים רחוקות-היפוטנסיבים. דם בשתן ויל"ד מאפיין דווקא תסמונת נפריטית.

      תסמונת נפרוטית היא סל של מצבים שנגרמים מכשל ביכולת הסינון של הגלומרולי בכליה ובכך לעליה בחדירותם. כתוצאה מכך יש איבוד חלבון מסיבי בשתן. ההגדרה היא- אובדן של מעל 3.5 גרם חלבון ביום.

      רוב החולים עם תסמונת נפרוטית הם נורמוטנסיבים ולעיתים רחוקות- היפוטנסיבים.

      לעומת זאת- חולים עם תסמונת נפריטית- הם לרוב היפרטנסיבים.תסמונת זו, בניגוד לתסמונת נפרוטית, מאופיינת בכך שכוללת גם אובדן דם בשתן.

      מצבים הגורמים לתסמונת נפרוטית- MCD- (הכי נפוץ בילדים), FSGS- (הכי נפוץ במבוגרים) MGN, MPGN.

      כתוצאה מאיבוד החלבונים נגרם:

      1.      היפואלבומינמיה- החלבון העיקרי שנמצא בדם ועל כן החלבון העיקרי שאובד בשתן עקב הכשל ביכולת הסינון של הכליה.

      2.      בצקת- איבוד החלבונים גורם לירידה בלחץ האונקוטי (לחץ המושפע משיווי המשקל בין ריכוזי החלבונים) ועל כן יותר נוזלים יוצאים מכלי הדם למרווח הבין תאי = בצקת. הבצקת תתבטא בעיקר  באזור מסביב לעיניים, באזורים דפנדנטיים (סקרום, קרסוליים וכפות ידיים) ובבטן- מיימת.

      3.      בעיות קרישה- בעיקר PE ו Thromboembolisem. החלבונים הקשורים למערכת הקרישה הראשונים שאובדים בשתן הם דווקא אלא שאחראים על פירוק קרישים ועל כן יש יותר נטייה לקרישיות יתר.

      4.      היפרליפידמיה-  אחד החלבונים שאובד בשתן אחראי לפירוק ליפופרוטאינים (LPL) ועל כן יש עלייה בכמות הליפופרוטאינים.