שחזור מבחן ממשלתי בסיעוד, אפריל 2015 שאלה מספר 19 (פסיכיאטריה).
-
19.
מה מהבאים נכון לגבי אבדנות
-
1
ההצלחה שווה בין בנים ובנות
-
2
לאחר נסיון ראשון לא יבוצע נסיון נוסף
-
3
בנים מצליחים בהתאבדויות יותר מבנות
-
4
אין קשר בין תחילת טיפול בנוגדי דיכאון לנסיונות התאבדות
-
אבדנות מוגדרת כמעשה שנעשה מתוך כוונה מודעת למות. ההגדרה לא מאוד ברורה אך היום התנהגויות שבעבר נחשבו כ"שוות ערך להתאבדות" כמו נטיית יתר לתאונות או מחשק רולטה רוסית אינן מוגדרות היום תחת אבדנות. יש גם להבדיל בין נסיון להתאבדות (נסיון ממשי שלא הצליח), התנהגות אבדנית (אדם שלא באמת רוצה להתאבד אבל לוקח סיכונים מיותרים) ופאראסואיסידאליות (פגיעה עצמית כמו חיתוך ידים כדי להרגיש כאב אבל לא למות).
מבחינה אפידמיולוגית – גיל מהווה גורם סיכון, ישנה עלייה בהתאבדות בגיל ההתבגרות ופיק נוסף קטן יותר בגילאי 40-50, זו סיבת המוות השניה עד גיל 24. גברים מצליחים להתאבד יותר (פי 3.5), אבל נשים מנסות יותר (פי 4). גורמי סיכון כוללים מין גברים, נסיון קודם, דכאון ברקע, זמינות של כלי נשק, אלכוהול, סמים, מחלות גופניות ועוד. דת נחשבת לגורם מגן (ללא קשר לאיזה דת).
מבחינת הקשר בין גילאים והתאבדות – הסיכון להתאבדות קשור באופן ברור לגיל החולה, במיוחד כאשר מדובר בגברים. ישנה עלייה חדה באחוז המנסים בגיל ההתבגרות ופיק נוסף בגילאי 40-50 שיורד בהדרגה עד גיל 65. פקטורים שידועים שגרומים לסיכון להתאבדות בגיל ההתבגרות הם אימפולסיביות, התנהגות נוטלת סיכונים, הפרעות מצב רוח לא מטופלות, גישה לאמצעים ושימוש בחומרים.
אם נסתכל על התשובות:
תשובה א' – הצלחה שווה בין בנים ובנות – לא נכון – בנוגע להתאבדויות בגיל ההתבגרות (ובכלל) בנות מנסות יותר אך בנים מצליחים יותר.
תשובה ב' – לאחר נסיון ראשון לא יבוצא נסיון נוסף – לא נכון – הרבה פעמים הנסיון הראשון יהיה המחסום שאחריו יבואו נסיונות נוספים.
תשובה ג' – בנים מצליחים בהתאבדות יותר מבנות – התשובה הנכונה – נשים מנסות יותר להתאבד (פי 4) אבל גברים מצליחים יותר (פי 3.5).
תשובה ד' – אין קשר בין תחילת טיפול בנוגדי דיכאון לנסיונות התאבדות – לא נכון – בתחילת הטיפול בנוגדי דיכאון ישנה תקופה בה המטופל מרגיש יותר חזק אך עדיין בעל מחשבות דכאוניות וייתכן שאבדניות ולכן בתחילת הטיפול ישנו סיכון יתר להתאבדות.
Townsend, M. C. (2015). Psychiatric Mental Health Nursing: Concepts of Care in Evidence-Based Practice (8th ed.) - 275-277
-
1