שחזור מבחן ממשלתי בסיעוד, ספטמבר 2016 שאלה מספר 86 (פסיכיאטריה).

  • 86.

    מה נכון בהפרעה דו קוטבית ( הפרעה בי פולרית , מאניה דיפרסיה)

    • 1

      באיזון על ידי תרופות יכול להיותש המטופל יחזור לתפקוד קודם 

    • 2

      אופייני במטופלים בסטטוס סוציו-אקונומי נמוך 

    • 3

      התרופות גורמות לפגיעה קוגניטיבית 

    • 4

      על מנת לאבחן את ההפרעה על המטופל לחוות אפיזודה של מאני ואפיזודה של דיכאון 

    •  אמנם לא נאמר כך בפירוש אבל גם ניתן לפסול את התשובות האחרות וגם מטופלים מאוזנים יכולים להיות להיות בתפקוד תקין

      בשאלה זו אנחנו נשאלים על הפרעה דו קוטבית (מאניה דיפרסיה). ההפרעה מאופיינת בשינויי מצב רוח משמעותיים בין אופוריה מוגזמת (מאניה) ואפיזודות דיכאוניות וביניהן תקופות ללא סימפטומים פסיכיאטריים בולטים. בנוסף, בהפרעה זו לא רואים מחשבות שווא והלוצינציות כאשר ייתכן והמחלה מתנהגת בתבנית מחזורית לפי עונות השנה.

      כדי להגדיר אפיזודה מאנית – אנו נדרשים ל:

      A.     תקופה מוגדרת של מצב רוח אבנורמלי, מרומם, עצבני, "מכוון מטרה" כו' שנמשך לפחות שבוע במשך רוב שעות היום ( או כל תקופה הדורשת אשפוז)
      B.     במהלך התקופה הזו יש אנרגיה מוגברת, פעילות מוגברת או 3 מהבאים – בטחון עצמי גבוה וגרנדיוזי  / ירידה בשינה / דיבור יתר או דחף להמשיך לדבר כל הזמן/ flight of thought / חוסר ריכוז / עלייה בפעילות (בחברה, עבודה, בי"ס, מיניות) או אי שקט פסיכומוטורי / עיסוק יתר בפעילות שקשורות בהנאה (יחסי מין, קניות, הימורים)
      C.     ההפרעה גורמת לפגיעה בתפקוד סוציאלי או בעבודה או דורשת אשפוז או הופעת פסיכוזה
      D.     ההפרעה לא מיוחסת לשימוש בחומרי או מצב רפואי אחר.

      כדי להגדיר אפיזודה דכאונית משתמשים בהגדרת הDSM לדיכאון (מפורט בשאלות אחרות שמתייחסות לדיכאון)

      ישנם מספר תתי סוגים להפרעה דו-קטובית:
      הפרעה דו קוטבית מסוג 1  - אבחנה של
      BPD1 ניתנת כאשר המטופל חווה אפיזודה מאנית אחות או מספר אפיזודיות מאניות (אין חובה באפיזודות של דיכאון כדי להגיע לאבחנה)
      הפרעה דו קוטבית מסוג 2  - הפרעה שמתאפיינת יותר בהתקפין של דיכאון חוזר כאשר ביניהם אפיזודות של היפומאניה (צורה פחות משמעותית של מאניה שלא מגיעה לקריטריון של מאניה שלמה)
      הפרעה ציקלותמיתהפרעת מצב רוח כרונית שנמשכת לפחות שנתיים, מערבת מספר תקופות של מצב רוח מרומם שלא עומד בקריטריון של היפומאניה ומספר תקופות של מצב רוח ירוד אך שלא עומד בקריטריון של דיכאון.

      אם נסתכל על התשובות נראה שישנה בעייתיות מסויימת. ניתן לפסול 3 תשובות אך אין התייחסות ספציפית לתשובה הרביעית. .
      תשובה א' – באיזון על ידי תרופות יכול להיות שהמטופל יחזור לתפקוד קודם – התשובה הנכונה – אמנם לא נאמר כך בפירוש אבל גם ניתן לפסול את התשובות האחרות וגם מטופלים מאוזנים יכולים להיות להיות בתפקוד תקין.
      תשובה ב' – אופיינית למטופלים בסטטוס סוציו אקונומי נמוך – לא נכון – בספר מצויין במפורש שבניגוד לדיכאון, בהפרעה דו קוטבית ישנה שכיחות יתר בסטטוס סוציו-אקונומי גבוה.
      תשובה ג' – התרופות גורמות לפגיעה קוגניטיבית – לא נכון – התרופות המייצבות הנפוצות בהפרעה דו קוטבית (ליתיום בעיקר וגם חומצה ולפרואית, קרבמזפין, וכו') לא ידועות ככאלה הגורומות לפגיעה קוגניטיבית.
      תשובה ד' – על מנת לאבחן הפרעה זו על המטופל לחוות גם אפיזודה של מאניה וגם אפיזודה של דיכאון – לא נכון, האבחנה של
      BPD דורשת רק אפיזודה של מאניה ולא אפיזודה של דיכאון. 


      Townsend, M. C. (2015). Psychiatric Mental Health Nursing: Concepts of Care in Evidence-Based Practice (8th ed.) - pages 500-503